שאלה:
שלו' רב!
1. ריבית הנגבית ע"י הרשויות/ ע"י גופים שיפנו לגורמי אכיפה – האם תתכן דרך לא להתייחס אליה כאל ריבית? (שמעתי פעם בנוגע לבנק ביאור תמוה-להבנתי, של חלוקת רווחי שותפים ב'עסקים' שלי – רכישות מזון וכילויו, ערך עולה [/יורד] של דירה שנרכשה שנים קודם לכן..).
2. האם משנה אם ברמה הטכנית לא התרחשה כאן מסירת הלוואה וכו', אלא רק יחס לדמי חוב (כפוי – כארנונה, או מובהק – מים וכי"ב) כדמי הלוואה?
3. באם מדובר בריבית – האם האיסור חל הן על המקבל והן על הנותן (ובנוסף – איסור מתן מכשול) ועל הנתבע במקרה זה לתת לחוב לתפוח, להתגלגל לבמ"ש והוצל"פ וכו'.
4. ככלל – ל"ד בהקשר הנ"ל: האם פריעה המוגדלת במידת ירידת ערך הכסף נחשבת ריבית? ומאותו עניין, להיפך – פריעת סכום זהה להלוואה, אחרי עליית ערך הכסף תיחשב ריבית?
יישר כח!
תשובה:
שלום וברכה,
1. ריבית של חברה שפונים לגורמי אכיפה והם בטוח יגבו את החוב מותר לשלם להם את הריבית מחמת שבין כך הם יגבו את הריבית ואין עניין להמתין שהם יגבו בכוח. מה ששמעת על בנק זה דבר אחר, נראה שהדברים מוסבים על כך שאדם לקוח הלוואה מהבנק שלא לצורך עסקה אלא לצורך מחיה וכדומה, שלא יועיל על זה היתר עסקה. ועל זה יש שסוברים שהלווה שותף עם הבנק בדירה או בשאר עסקים ובמקום למכור את העסקים עבור המחיה הוא לוקח הלוואה ובכך העסקים ממשיכים לתפעל, וממילא נחשב שיש כאן עסקה.
2. אם יש כאן הלוואה או חוב של חברת חשמל וכדומה יש בכך איסור ריבית – דאורייתא או דרבנן. אבל אם לא קדם חוב תחילה, אלא הטילו קנס או חיוב מיסים וארנונה כאן יש יותר קולה באיסור ריבית, יש שרוצים לומר שזה דומה לנדוניית חתנים שאין על זה איסור ריבית מבואר בשו"ע סימן קעו ס"ו ובסימן קעז טו, וראה בנתיבות שלום שם.
3. כל איסור ריבית אם זה דאורייתא שניהם עוברים באיסור. ואם זה ריבית דרבנן האיסור על המלווה ולא על הלווה, והלווה עובד באיסור של לפני עיוור. אם יגבו את החוב על יד גורמי אכיפה מותר ללווה לפרוע את הריבית ולא צריך להמתין שיקחו ממנו בזרוע.
4. בגמרא ריש פרק איזהו נשך מבואר שחייבים לשלם אותו תשלום שקיבל ואין יוקרא וזולא במטבע אלא בפירות. ולכן אם לווה מאה חייב להחזיר מאה בין התייקרו המעות ובין פחתו. יש מחלוקת האם גם בזמנינו יש את הכלל אין יוקר וזול במטבע, החזו"א סבור שגם בזמנינו קיים דין זה. וראה באורך בספר נתיבות שלום סימן קסה.
בהצלחה.
