כתיבת ספר על נוער נושר – השפעה אישית

שאלה:

שלום רב לכבוד הרב,
אני מאד אוהבת לכתוב. זה ממש 'ההובי' שלי. אני כותבת הכל: סיפורים שירים ומאמרים.
בנוסף אני מאד מחוברת לתחום הזה של הנוער הנושר/המתמודד/בסיכון וכל הנושא הזה. (יש לי חלום בעזרת השם לעבוד בקירוב רחוקים, הלוואי…)

ברוך השם יוצא לי לעבוד על סיפור מאד מיוחד ויוצא דופן שלדעתי חסר מהז'אנר הזה בציבור שלנו.

הסיפור שלי עוסק בבחורה שנשרה מהדרך, התקלקלה, ואז את החיים שלה בתור חילוניה שהם כמובן מושלמים כלפי חוץ אבל מבפנים הם מלאים בעצב ובדידות עד החזרה שלה בתשובה…

(אם זה חשוב לצורך השאלה אני יכולה לפרט לרב את הסיפור, רק שאני מעדיפה מלכתחילה לא לפרסם פה במקום ציבורי סיפור שיכול להיות שיתפרסם…)

עכשיו, בסיפור שלי שעוסק כומו שציינתי בבחורה שיצאה בשאלה, כמובן שיש גם קטעים בעייתים. המון.

אני חושבת שאני בן אדם די טוב. רוב מוחלט של הקטעים הבעיתיים שבספר לא קשורים אלי ולא מעניינים אותי ואני כותבת אותם נטו בשביל הסיפור.

אבל, גיליתי, שבכמה מקומות שכתבתי דברים קצת בעיתיים, ירדתי קצת. מה זאת אומרת ירדתי? זאת אומרת שהרגישות שלי בנושא קצת ירדה, או שאפילו עוררתי בי בטעות יצרים שלא ידעתי על קיומם.

אמנם כמות הפעמים שהדבר הזה קרה לי היא קטנה, ואמנם זה לא ממש השפיע על חיי, אבל הדבר הזה קצת מפריע לי. (אם הרב צריך אני יכולה להביא לו דוגמאות)

זה מהצד השלילי, אבל כמובן שיש גם צד חיובי:

היו כל מיני 'תשובות' שהבאתי בשביל הבחורה המבולבלת מאנשים שונים בסיפור שלה שהאירו את עיני. ובתכל'ס הסיפור הזה הוא גם מקום די נוח לפרוק בו את השדים שלי ואת הרצון של להתקדם מול היצר שמונע…

חשוב לי לציין,אני עכשיו באמצע לכתוב את הסיפור, אפילו רק בהתחלה. בקטע הזה שאני כותבת עכשיו החיים של גיבורת הסיפור שלי לכאורה מושלמים ולכאורה כיף לה אבל אני מתכוונת בעזרת השם עוד שניה לנפץ לה אותם וקשה לי להאמין שאחרי שאני אנפץ לה הכל אני בעצמי לא אאבד גם את אותם הקטעים שעוררתי בעצמי… (אני מקווה שהובנתי, אם יש לרב שאלות כמובן שאני אשמח שישאל)

עכשיו מגיעה השאלה שלי:
האם זה טוב בכלל שאני כותבת את הסיפור הזה? אולי בגלל שהוא קצת מוריד אותי כדאי שאני אמחוק אותו?
אני חייבת לומר שיהיה לי קשה למחוק אותו אם הרב יאמר אבל אני מאמינה שאני אתגבר על זה.

אשמח לתשובה מהירה,
תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה

יש כאן שתי נקודות שיש לתת עליהן את הדעת.

ראשית, את צריכה לדעת מה הספר שאת הולכת להביא לציבור, אם את מרגישה שיש שם תיאורים או רגשות שגורמים לך לירידה או למחול שדים, אז מי אומר שזה טוב ונכון לתת את זה לציבור?! אנחנו מאוד מקפידים על החומר הספרותי שיהיה כזה שמותאם לרוח ומביא ליראת שמים ולא חלילה להיפך! חייבים לתת לאיזו מחנכת בבית יעקב שתעבור על הכתיבה ותראה אם אין כאן דברים שעלולים להזיק יותר מאשר להועיל.

לגבי התחושות שלך, אני לא בטוח שהם קשורים רק לספר, באיזה שהוא מקום אני חושב שאת עושה עם עצמך סוג של עבודה, את חוששת ממנה, אולי חוששת להכיר בה, ואת בעצם מלבישה אותה על הנערה הזו, ודוקא בנקודה הזו אני חושב שאין מקום להדחיק ולהמנע מהכתיבה כדי להמנע מלחשוב, אלא אדרבה, לשאול, יש רבנים רבניות, אפשר לדבר על הכל, ולנסות לבוא למקום של עלייה רוחנית, פתרון ספקות, שאיפה וסיפוק רוחניים. אינני יודע אם אני צודק, אבל יכול להיות.

התופעה הזו אגב מאוד מצויה אצל כולנו! בדיוק אתמול הראתה לי בתי כתבה של ד"ר עוז מרטין ביתד נאמן, שם הוא מתאר מטופל בן 75 שהגיע אליו עם כלב ענק לטיפול. לתמיהתו הסביר שכרגע הנושא זה לא הוא, אלא הכלב, שחווה חרדות מהמלחמה, תחושת בדידות ועוד… בחכמתו הסביר לו שבעצם הוא והכלב קשורים נפשית ויכול להיות שהם פשוט חווים יחד תחושות אלו, ואולי כדאי להתמקד בו עצמו וכך הכלב גם יחוש רווחה באופן עקיף…

אז כמובן קצת דוגמא קיצונית, אבל התופעה לכשלעצמה מצויה אצל כולנו, אנחנו נותנים הדגשים בחינוך הילדים לפי חוסרים שאנחנו חשים או חשנו בעבר, ועוד ועוד, ולכן באיזה שהוא מקום אני חושב שאולי החוויות שלך לא נוצרו בעקבות הספר אלא רק צפו, אפשר לשים רגע בצד את הספר עד שמגיעים לקצת יותר העצמה עצמית, ואז לחזור אליו ממקום אחר, משפיע ומואר יותר. ובאותו הזמן באמת לעשות עם עצמך קצת את העבודה הזו.

יתכן שאני טועה, אני רק מציג צד למחשבה.

שבת שלום ובהצלחה רבה מאוד בכל.