שאלה:
שלום וברכה,
לאחרונה יצא לי לשמוע אדם שגדל בחינוך חרדי, במוסדות חרדיים סטנדרטיים ומקובלים. אותו אדם יצא לתרבות רעה, הוא סיפר שבחיידר הרב'ה דיבר על ביאת משיח, שעלינו להאמין כי בוא יבוא ובכל רגע זמנו לבוא. וביקש מהרב'ה שאם כך, תלווה לי בבקשה 20 ש"ח עד למחר ולכשיבוא מחר משיח, כדבריך, אחזיר לך את הכסף. והרב'ה סירב. אני בטוח שעצם הפניה הזו לרב'ה, להעמיד אותו במבחן על דברים שאומר, זה מעיד על דברים רבים שהתחוללו בתוכו. אך השאלה שלי, איך היה על הרב'ה להתנהג בדבר זה. ואינני שואל עבור אותו סיפור אלא עבור עצמי, שאני גם מחנך ומגדל את ילדי על יסודות יהדות, ואם ינסו אותי בשאלות מסוג זה, איך אתנהג. ופשוט לי, שזוהי מעט חוצפה לעשות זאת, אבל בכל אופן אין דרכי בהשתקה בסיבת חוצפה בלבד, אלא בהסבר שמניח את הדעת. אם כך, זו השאלה השניה, אם זו גישה הנכונה בחינוך למקרי חוצפה מועטת כזו.
לא חייב לענות לי מהר על השאלה,
תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
למעשה אינני רואה מקום לשאלה, ופשוט אופן הצגת הדברים על ידי אותו מלמד היתה שגויה.
כיצד ניתן לקבוע שהוא יבוא עוד רגע? על סמך מה? אנחנו הרי יודעים שאלפיים שנה הוא לא בא. אז האם צדקו אותו שלא חשבו שיבוא עוד רגע או שמא הם צדקו?
האמונה בביאת המשיח אינה קובעת את הזמן, והציפייה לבואו אינה אומרת שזה יהיה היום. כאשר אני מקבל נניח בשורה טובה על מתנה שנשלחת אלי, אני לא יודע מתי בדיוק, אבל אני מסתכל כל הזמן על השעון ואומר, אולי עכשיו… מנסה לבדוק בחלון משהו מגיע? כך מצפים למשהו וכך מנסים לחשוב כל הזמן אולי עכשיו, הלואי שעכשיו… כאשר אדם עומד בתחנה וממתין לאוטובוס, כל רגע הוא מביט אולי הוא בא… זה לא יקרב אותו, אני גם לא יודע לומר מתי יבוא, אבל אני מוסבב את הראש כל הזמן, אולי עכשיו…
לא נוכל לקבוע שיהיה עכשיו, שהרי הקץ נסתר מאיתנו. הבעיה בחוסר הציפייה היא שהאמונה במשיח אינה נוכחת אצלנו, זה לא משהו שאנחנו מצפים לו או לוקחים אותו בחשבון
גם כאשר אנחנו מדמיינים אתה עולם בעוד חמש שנים הוא לא נוכח שם! וזה בעיה של חוסר אמונה. והחוסר אמונה הוא לא בגלל שאנחנו כן יכולים להבטיח שהוא יהיה שם! ודאי שלא! אלא בגלל שאם זה היה נוכח אצלנו כאפשרות חזקה, ואם היינו מצפים שזה יהיה, אזי כבר במחשבה הספונטנית זה היה נלקח לכל הפחות כאפשרות, ואם אנחנו טיפוסים אופטימיים, זה היה נלקח כאפשרות הטבעית ביותר…
לכן, צודק המלמד, למה שיתן לו עשרים ש"ח, הרי אולי לא יבוא, כל זה אינו סותר את כל הצפייה והנוכחות הטבעית. ידועים סיפורים על גדולי ישראל שכאשר מישהו נכנס לחדר ואמר "הוא בא"! הכוונה היתה לאיזה אורח, אבל אותו גדול מיד הבין שהכוונה למשיח… וקפץ בשמחה… אם זה לא קורה לנו, סימן שאנחנו לא מספיק מאמינים ולא מספיק מחכים.
שנזכה לגאולה שלמה במהרה, ויותר מכך, שנזכה להאמין בה ולצפות לה…
שבת שלום.
כב' הרב ההערה קטנה. חז"ל מפורש. הפסוק אומר ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקודש הקדשים עד עמוד כהן לאורים חתומים. אומרים על זה חז"ל כאדם האומר לחבריו עד שיבוא המשיח. בפירוש שגם נחמיה כשדיבר עם אותם כהנים שלא מצאו את ספר יחוסם השתמש בביטוי הזה. ודו"ק
לא הבנתי את ההסתירה בין הדברים.
לא הבאתי כסתירה אלא אדרבה כראיה שאף חז"ל דברו על כך "כשיבוא המשיח" ולא מחר.
יישר כח.
הגרי"ז אחז שיש להאמין שהיום יבוא. מעניין איך היה נוהג לגבי ה20 שח
אשמח למקורות.
ספר כשחר אורך עמוד ריח והדבר ידוע בעוד מקומות שכך אחז. הרב שטיינמן ידוע שאחז שאי אפשר לחנך כך שדווקא היום יבוא
אינני מכיר את הספר ומכל מקום אינני מבין צד כזה.
כבוד הרב אותי תמיד לימדו שיסוד האמונה הוא "בכל יום שיבא". (גם בע"ש). ובקשר לכל מאמרי חז"ל על כך שאין בן דוד בא עד ש… (יש הרבה) או במוצאי שביעית/בניסן ודומיהן, אדרבה. הוא יבוא היום ויסביר איך הוא הגיע
פשיטא, ומה זה סותר למה שכתבנו?
השאר תגובה