מדוע החרדים מתעלמים מלהודות לה' ביום בירושלים?

שאלה:

שלום וברכה
מדוע החרדים מתעלמים מלהודות לה' ביום בירושלים?
אחרי 2000 שנה שעם ישראל מייחל וכוסף לעיר הקדושה הזו, 3 פעמים ביום בתפילה, בהמון שירים ותחנונים, והנה סוף סוף ה' נתן את ירושלים לעם ישראל כפי הבטחתו. מדוע כשאני מדבר עם בחורים חרדים הם כ"כ אדישים ליום הזה? האם כך ההתנהלות ראויה או חינוך לכפיות טובה כלפי שמיא? עד שהגאולה לא תהיה מושלמת ב100% אנחנו נשתוק מלהודות לה'? חזקיה לא נעשה משיח כי לא אמר שירה.

תמיד יהיו דברים לא מושלמים. היום ברור שגאולה היא "קמעא קמעא" כלשון חז"ל, ולא באה ב"בום". התגשמות הנבואה הניסית שאנו רואים בימינו ראויה להודיה, ולא להתעלמות כואבת במוסדות החרדיים. קהילות רבות בגלות שחוו נס קבעו יום הודיה לה' בו, ק"ו להתגשמות נבואה הסטורית כמו שיבת שלטון יהודי לירושלים. זה לא כמו יום העצמאות שמסמל שלטון חילוני בארץ.
אשמח למענה בנושא חשוב זה.
תודה רבה

תשובה:

שלום וברכה

למעשה מתוך דבריך ניכר שבעצם התשובה לשאלתך ברורה לך, רק שאתה מיצר על כך שהעולם לא יכול להיות מדוייק יותר, ואסביר:

הגישה התורנית ליום ירושלים היא מורכבת. מצד אחד, השמחה העצומה באפשרות שלבת בארץ ישראל ולקיים בה חיי תורה בביטחה ובשלווה יחסית ויותר מכך, זה דבר עצום שעם ישראל חלם עליו 2000 שנה, ואין יום שאנחנו לא מודים על כך, מי שרק מתבונן. והנושא של מלחמת ששת הימים הוא מרכיב מאוד חשוב בכל זה, לא רק מצד קדושת ירושלים, אלא בגלל שכל הבטחון הזה והמרחב הזה ניתן על ידי ניסי אותה מלחמה, ובכלל, מי שזוכר, הייאוש והפחד לפני מלחמה זו היה עצום, הרבנות הצבאית הכשירה מגרשים רבים מתוך צפי לעשרות אלפי הרוגים, גם במקרה של נצחון לבסוף, איש לא חלם על כל אותם ניסים גלויים שהתרחשו. כך שיש כאן נושא גשמי ורוחני.

ומצד שני, כל המקודש מחברו מחולל מחברו!

אפילו מלחמה זו עצמה, כמה כוחי ועוצם ידי היה בה! כמה חילול ה'! שחרור הכותל ומזרח העיר, הביא לנו גם מצעדים של תועבה, שלטון כפרני בלב ירושלים ועוד ועוד. כלומר, היחס לנושא לפי התפיסה שלי, צריך להיות מחולק בין רווחת עם ישראל רוחנית וגשמית, במישור הפרטי והקהילתי, הזכות העצומה לארץ ישראל ולירושלים ולהתפצחות כזו של הציבור האמוני וכו', לעומת היחס לרשויות ולשלטון, שהוא כאב גדול, שכן שלטון כפרני שנוגד לתורה בארץ ישראל, הוא חילול ה'.

הבעיה היא, שלהנחיל מורכבות כזו לנוער, זה קשה. בודאי לא ניתן להשתתף בטקסים או להזדהות עם ימים שהוקדשו לכך על ידי החלק הכפרני. אז נכון, היינו מצפים, שעדיין נשמח במה שחובה לשמוח, אבל ילדים לא מכילים את המורכבות הזו, ולמעשה מה שאירע שאכן קיימת אדישות יחסית אצל מי שאינו מעמיק.

אבל חייבים לדעת, שזה כורח המציאות, כיון שאנשים לא מבינים מורכבות, אם תטה יתר את הכף לכיוון השני אתה מסתכן בהבנה בלתי מורכבת לצד השני, כלומר, הדיוק הזה הוא בלתי אפשרי ברמה הציבורית, ולכן אולי עדיף כך.

שבוע טוב ומבורך.