שאלה:
שלום לרבנים,
1. במסכת סנהדרין ומסכת פסחים מתואר כי חזקיהו המלך הצדיק לקח את אביו לאחר פטירתו על מיטת חבלים. כוונתו היתה לשם שמים, הוא רצה שאביו יתבזה במותו, וכך יכפר כל עוונותיו ויכנס ישר לגן עדן.
מדוע אם כן, אנו לא נוהגים לבזות את הנפטרים (לשם שמיים ולעזור להם, לא חלילה מסיבות אחרות)?
2. האם תרומת פרוכת לארון קדש לבית כנסת לעילוי נשמה, עושה נחת רוח לנפטר?
כל טוב
תשובה:
שלום וברכה
אביו של חזקיהו היה רשע, ולכן כך נהג בו, לנו אדרבה יש מצוה להחזיק את הורינו כצדיקים, לכן גם מפסיקים באמירת הקדיש לפני תום הי"ב חודש, כל עדה כמנהגיה, כדי שלא להחזיק את האב כאדם הנצרך לכפרה גמורה, ואגב, מנהג ירושלים שהמיטה בה נישא הנפטר לבית העלמין היא של ברזלים, אבל זה מנהג ירושלים ולא נהגו בו בכל מקום.
בודאי תרומת פרוכת לארון הקודש היא עילוי נשמה לנפטר, כל מצו או זיכוי הרבים שאתה עושה עבורו גורם לו עילוי נשמה, והכי חשוב חיזוק במצוות לימוד תורה ומה שצאצאיו הולכים בדרך התורה והיראה.
בשורות טובות ושבת שלום.
