שאלה:
בתשובות הרשב"א מוסבר שאין מברכים על נתינת צדקה כי תלויה בדעת המקבל.
אם כך, מדוע אין מברכים על משלוח מנות? הרי כתוב ברמ"א תרצ"ה ס"ד ש"אם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו, יצא."
תשובה:
שלום וברכה,
בשאלה זו עסקנו בזמנו תוך כדי עבודתנו במכון תי"ג מצוות על מצות הפורים, ואני שמח להעתיק לך משם כדי שתוכל לטעום מעט מהפרוייקט הנפלא והמיוחד הזה.
"משלוח מנות" "מתנות לאביונים" ו"סעודת פורים"
על מצוות אלו, לא תיקנו חכמים ברכה. האחרונים ביארו זאת בכמה אופנים, שבחלקם מתבאר מפני מה אין מברכים על שלוש מצוות אלו, ובחלקם מתבאר מדוע אין מברכים על אחת או שתיים ממצוות אלו.
א. מצוה שבין אדם לחבירו
"כל מצות עשה שבין אדם למקום… מברך עליה קודם לעשייתה" (רמב"ם ברכות פי"א ה"ב). אבל "מצוות שבין אדם לחבירו… אין מברכין עליהן" (כסף משנה שם, בביאור דברי הרמב"ם). לפי זה מובן מדוע לא תיקנו ברכה על "משלוח מנות" ו"מתנות לאביונים", שהרי הן מצוות שבין אדם לחבירו (מקראי קדש פורים סי' מ).
יש מן האחרונים שכתבו, שחילוק זה הוא הכלל המובא להלן אות ב, שאין מברכים על מצוה התלויה בדעת אחרים. וביארו, שהטעם לכך הוא שחבירו יכול למחול על קיום המצוה, ואז לא תהיה בכך מצוה כלל. וכן מצינו שבמצוה שחבירו יכול למחול עליה, אין אומרים את הכלל האמור בשאר מצוות "עשה", ש"עשה דוחה לא תעשה" [נראה בביאור דבריהם, שמצוה זו קלה יותר משאר מצוות, ולכן אינה דוחה מצות "לא תעשה"] (שו"ת חתם סופר או"ח סי' נד, ע"פ כתובות מ א. וכן נראה מתשובת ר"י בן פלאט המובאת להלן אות ב, ומדברי אחרונים בדעתו, ראה: קצות החושן סי' צז ס"ק א; שו"ת יהודה יעלה ח"א יו"ד סי' רמא; שו"ת הר צבי מילי דברכות סי' ב, בשם חידושי הרי"ם). [וראה להלן אות ב שיש אחרונים, שביארו את הכלל דלהלן באופן אחר, ולפי ביאורם עומד טעם זה בפני עצמו.]
מצוה שקיומה אינו תלוי כולו ביד העושה אותה, כגון מצות צדקה, ומצות הלוואה לעני – אין מברכים עליה, לפי שאפשר שלא ירצה חבירו לקבל, ונמצא שלא היתה כאן מצוה (כלל זה מובא רבות בראשונים [ויש שציינוהו בשם ר"י בן פלאט]: העיטור הל' ציצית שער ג ח"ב [דף עו]; תמים דעים סי' קעט; שו"ת הרשב"א ח"א סי' יח וסי' רנד וח"ג סי' רפג; שו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' קפט; ארחות חיים הל' ברכות אות עב; אבודרהם שער ג ברכת המצוות ומשפטיהם; ספר המנוחה [לרבנו מנוח] על הרמב"ם ברכות פי"א ה"ב). וביארו אחרונים הטעם, שאם חבירו לא יחפוץ במעשה המצוה, יתברר שלא היתה כאן מצוה לברך עליה, ונמצאת ברכתו לבטלה (שו"ת בנין ציון החדשות סי' יד; שו"ת משנת רבי אלעזר או"ח סי' א אות ו; שדי חמד אסיפת דינים מערכת ברכות סי' א אות טז; שו"ת הר צבי שם, בדעת התומים סי' צז ס"ק א. וראה שו"ת רב פעלים ח"ג או"ח סי' י). [וראה אות א שיש אחרונים, שביארו כלל זה באופן אחר.]
"משלוח מנות" ו"מתנות לאביונים" הן מצוות התלויות בדעתו של המקבל, ולכן אין מברכים עליהן (פרי מגדים או"ח סי' תרצב א"א ס"ק א).
אולם יש מן האחרונים שדחו טעם זה, לפי שיש סוברים שאם אדם שלח לחבירו "משלוח מנות", גם אם סירב חבירו לקבלו, מכל מקום השולח יצא ידי חובתו. נמצא אם כן שמצוה זו אינה תלויה בידי אחרים (מהרי"ץ חיות מגילה ז א. וראה שו"ת משפטיך ליעקב או"ח סי' סב, שהשיב על טענה זו, ולדעתו, אף לסוברים שאדם ששלח "משלוח מנות" לחבירו וחבירו סירב לקבלו, שוב אינו חייב לשלוח, אין זה משום שנחשב שקיים את המצוה, אלא שאינו חייב עוד במצוה, והרי הוא כמי שאין לו בגד של ארבע כנפות, שאמנם פטור הוא ממצות ציצית, אולם ברור שאין זה נחשב שקיים מצות ציצית).
ויש מן האחרונים שביארו, שאף על פי שיוצא אדם ידי חובת מצות "משלוח מנות", גם במקרה שחבירו לא נתרצה לקבלו, מכל מקום נחשבת מצוה זו למצוה התלויה בדעת אחרים. וזאת, משום שעיקר מצות "משלוח מנות" היא על ידי שליח. ולכן יש לחוש שמא לא יעשה השליח את שליחותו, או שמא יגנבו או יאבדו המנות לפני שיגיעו ליד המקבל, ונמצאת ברכתו של השולח לבטלה (שו"ת בית שערים או"ח סי' שפא; שו"ת פני מבין או"ח סי' תרצב; מקראי קדש פורים סי' מ הערה 1).
ג. מצוה שאין ניכר מעשייתה שנעשית לשם מצוה
אין מברכים על מצוה כשבדרך כלל מעשה המצוה אינו נעשה לשם מצוה, ולכן המעשה עצמו אינו מלמד על היותו "מעשה מצוה". לפיכך אין מברכים על סעודות שבת ויום טוב, לפי שאין ניכר שסועד לשם מצוה, שהרי בכל יום אוכל אדם לשובע נפשו וגם אלמלא נצטווה על כך היה עושה כן (שו"ת בית שערים שם ושו"ת ערוגת הבושם או"ח סי' רז, בדעת המגן אברהם או"ח סי' תרצב ס"ק א. וראה ערוך השלחן חו"מ סי' תכז ס"י, שמדמה ענין זה למצוות "שכליות"). הטעם לכך הוא, שחכמים לא תיקנו ברכה אלא על מצוות שעשייתן מורה על קדושת עם ישראל, ולכן ניתן לומר עליהן "אשר קדשנו במצוותיו", אך על מצוות שאין ניכרת בהן קדושת עם ישראל, לא תיקנו חכמים ברכה (ערוך השלחן שם).
יש מן האחרונים, שסוברים שניתן לומרטעם זה לא רק במצות "סעודת פורים", שאין ניכר בה שעשייתה לשם מצוה, אלא אף במצות "משלוח מנות", שהרי גם בשאר ימות השנה שולח אדם מיני מאכל לקרוביו ורעיו (שו"ת בית שערים שם; שו"ת ערוגת הבושם שם). אולם יש מן האחרונים שסוברים, שבמצות "משלוח מנות" לא שייך טעם זה ( שו"ת פני מבין שם).
[האחרונים מבארים, שאין להקשות על טעם זה מדוע מברכים על אכילת הפסח ועל אכילת שאר הקרבנות שכן הדינים המיוחדים שנאמרו באכילת הפסח (כגון, איסור שבירת עצם והדין לאכלו עם מצה ומרור) והדינים המיוחדים בשאר הקרבנות, מורים שאין זו "אכילת רשות" אלא "אכילת מצוה" (שו"ת ערוגת הבושם שם. וראה שו"ת בית שערים שם וערוך השלחן שם, שביארו בדרך זו את החילוק בין אכילת מצה ומרור שעליהן מברכים לבין אכילת פת בסעודת שבת או בסעודת פורים שעליהן לא מברכים.]
ד. מצוה שאין לה קצבה
כל מצוה שאין לה קצבה, וביד האדם להרבות או למעט בה – כגון תפילה, וסיפור יציאת מצרים – אין מברכים עליה (מאירי מגילה כא ב; אבודרהם בדיני שחרית של חול [דיני שמונה עשרה], ובסדר ההגדה ופירושה, בשם הרשב"א). אף מצות "משלוח מנות" אין לה קצבה, שהרי כל המרבה לשלוח מנות לרעיו הרי זה משובח [רמב"ם מגילה פ"ב הט"ו], ולכן אין מברכים עליה (עיר מבצר מגילה סי' יח).
נראה, שלפי כלל זה ניתן לבאר גם מפני מה אין מברכים על מצוות "מתנות לאביונים" ו"סעודת פורים", שהרי גם למצוות אלו אין קצבה [ראה רמב"ם שם הט"ז- יז].
ה. ברכות המגילה פוטרות גם מצוות אלו
יש מן האחרונים שכתבו שהברכה שמברכים על קריאת המגילה מתיחסת לא רק למצות "קריאת המגילה", אלא לכל המצוות הכתובות בה. ולכן לא תיקנו ברכה מיוחדת למצוות "משלוח מנות", "מתנות לאביונים" ו"סעודת פורים" (של"ה מסכת מגילה נר מצוה אות ו ד"ה וכשמברכין. וראה מהר"ץ חיות מגילה ז א, שברכת "שעשה ניסים" מתיחסת לשאר מצוות היום, הואיל ונתחייבנו במצוות אלו מחמת הניסים שנעשו לאבותינו, וראה שו"ת בית שערים שם, שהעיר על דבריו).
ו. שמא אינו שולח לאוהבו
מצות "משלוח מנות" מתקיימת דוקא אם שולח את המנות לאדם שאוהב אותו, ככתוב (מגילת אסתר פ"ט פי"ט): "ומשלוח מנות איש לרעהו". נמצא, שאם שולח מנות למי שאינו אוהבו באמת לא קיים מצוה זו, ואם ברך הרי ברכתו לבטלה. והואיל ואין אדם יכול לדעת מי אוהבו באמת, שרק הקדוש ברוך הוא שהוא בוחן לבבות יודע זאת, לכן לא תיקנו ברכה על מצוה זו (שו"ת מור ואהלות אהל ברכות והודאות סי' מא).
ז. מצוה זו צריך לקיים מרצונו
מצות "משלוח מנות" נועדה להרבות אחוה שלום ורעות בין איש לרעהו. ולכן, עדיף שיקיים אותה מרצונו החפשי, ולא משום שנצטוה על כך. שכן על ידי שנותן מרצונו, מתרבה האחוה יותר, ולכן אין לברך על מצוה זו (שו"ת שרידי אש ח"ב סי' מו. וראה שם טעם נוסף לכך שאין מברכים על מצוה זו).
