שאלה:
מה הדין אם שרה איסור בתוך מים, ולאחר 23 שעות הוציא את האיסור והעבירו לתוך מים אחרים למשך שעה.
האם אנו אומרים שתהליך הכבישה הושלם במים החדשים ולאחר שעה יאסור אותם? או שיש לומר שמרגע שהוצאנו את האיסור והעברנו אותו למים חדשים מתאפסת פעולת הכבישה ומונים 24 שעות מחדש.
או שמא יש לומר שפעולת הכבישה היא למעשה תהליך שגורם לאיסור להיפלט רק לאחר 24 שעות במגע אם משקה מסויים, ולכן מה לי אם מושרה דווקא באותם מים, או שמוחלף במים חדשים.
האם זה דומה למה שכתב הפת"ש סט, לג?
שם הוא מדבר לעניין החלפת מי ההשרייה של בשר, שזה מזכיר אבל לא ממש דומה למקרה ששאלתי.כי שם הדם נשטף במים ואין כלל איסור שמושהה, וכאן לעומת זאת האיסור נמצא בעינו.
תשובה:
יש בענין זה מחלוקת אחרונים ידועה, ראה דרכי תשובה סי' קה ס"ק ח, ובסי' סט ס"ק רנו, וראה רעק"א בסי' קה שאינו נחשב כבוש. וע"ע מהרש"ם ח"א סי' קפו. וראה בדי השלחן שם שמפלפל לפי זה שהבליעה נעשית רק בגמר הכבישה הרצופה ולא שהיא פעולה מתמשכת.
אבל עדיין, המחלוקת היא בכל אופן כאשר האיסור חוזר להיות מושרה באותו היתר שהיה עמו. אבל בשאלה שלי המקרה הוא שהאיסור מופרד מהמים, וממשיך להיות מושרה במים אחרים ולא באותם מים.
האם גם בזה תהיה מחלוקת, או שדברי הכל שמותר.
גם בזה יש מחלוקת.
מה מקובל להורות להלכה?
כשאין שיהוי זמן רק החלפת מים, למשל זה נמצא ברצף בנהר זורם, מורים להחמיר, אבל כשהוציאו מהמים לכמה זמן והחזירו מורים להקל.
השאר תגובה