שאלה:
שלום וברכה
בעניין מה שפסק המחבר בתערובת איסור והתר שנותנים לקפילא לטועמו ודעת הרמ"א שאין סומכים על קפילא אלא בעינן ס', ודעת הש"ך שם שאף לדעת הרמ"א סומכים על טעימת ישראל כגון במודר הנאה, (אמנם לעניין דבר חריף ודוחקא כתב דלכתחילה אין אנו בקיאים בטעימה)
האם יש מקור לכך שאחר טעימת הנכרי שלא מצא בו טעם איסור וטעימת ישראל הסומך על הנכרי וגם הוא לא הרגיש בו טעם איסור, יכול לאוכלו ישראל שאינו סומך על טעימת הנכרי?
תשובה:
כידוע עצה זו נתן הרב מטעפליק במעשה של שעת הדחק בירושלים בשמחת נישואין שנוצרה תערובת, והורה שספרדי יסמוך על קפילא גוי ואז יוכל הישראל לסמוך על הספרדי שאינו טועם טעם בשר. אבל מסתמא זה רק מחמת דוחק השעה והעניות הורה כן, שהרי כמובא בכף החיים סי' צח ס"ק ב למעשה גם הספרדים נהגו להחמיר על עצמם שלא לסמוך על קפילא גוי.