בגדי צבעונין של אשה שאולין

שאלה:

מהו ההיתר לאשה לשאול בגדי צבעונין מחברתה ובפרט כשבעלה מכיר את האשה ובעלה?

תשובה:

שלום וברכה

נראה לכאורה שכל החשש הוא שכאשר אדם רואה בגדי צבעונין בכותל הוא מהרהר באשה בעל הבגד, אבל כשהוא רואה בפועל את אשתו בבגד, מה ההגיון שיהרהר באשה אחרת שאינה לפניו…

מקורות:

ראה עוד מה שדנו וביארו גדולי הפוסקים באיסור זה

שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קפא: אלא דחזות קשות ראיתי בתשובת מהר"ם שי"ק אה"ע סי' נ"ג על הא דקידושין ע' ע"א דאמר שמואל קול באשה ערוה, דזה לא שייך אלא אי רואה את פניה או ידעה ומכירה כעין דאמרינן מגילה ט"ו רחב בשמה, יעל בקולה, והיא דידעה ומכירה וכן לענין הסתכלות בבגדי צבעונין וכו' אבל באינו רואה אותה בפני' ואינה מכירה אין חשש כלל עכתו"ד – א"כ לכאורה מפורש בדבריו כעין מש"כ הגאון בית שערים, ולא עוד אלא דעדיפא מיני' דהבית שערים כ' דעכ"פ מכוער הוי והמהר"ם שיק סיים דבלא ידעה אין חשש כלל, וידוע דגאון הזה הי' רב גוברי'.

שו"ת יביע אומר חלק א – אורח חיים סימן ו: (ד) ולפ"ז אף יעל בקולה דקאמר הוי ביודעה ומכירה דומיא דרחב, וא"כ משמע דהא דקול באשה ערוה היינו דוקא ביודעה ומכירה, ואף על גב דיעל בקולה ר"ל אף בקול דיבורה, וכ"מ במהרש"א (שם), מ"מ נחתינן דרגא לשאר הנשים בקול זמר דבעינן ביודעה ומכירה. והגם שיש לצדד עוד בזה, הנה ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק (חאה"ע סי' נג) שכ', דנראה דלא שייך קול באשה ערוה אלא ברואה את פניה או יודעה ומכירה, כעין מ"ש במגילה (טו) רחב בשמה זינתה ויעל בקולה וכו' והוא דידעה ומכירה. וכן אמרי' בהא דאסור להסתכל בבגדי צבעונין, דדוקא במכירה, וכדקי"ל באה"ע (סי' כא ס"א), אבל באינו רואה אותה בפניה ואינו מכירה נראה דאין חשש כלל. עכת"ד. (ומוכח מדבריו שמפרש ג"כ להברייתא ביודעה ומכירה. וכ"כ בס' יפה תלמוד (דע"ד ע"ד). ע"ש). וכן מצאתי לנ"ד בשו"ת בית שערים (חאו"ח סי' לג) שנשאל בזה, והעלה להתיר מדינא, והביא סמוכים להיתר מההיא דמגילה (טו) דת"ר, רחב בשמה יעל בקולה, ומוקי לה ביודעה ומכירה. ע"ש. ולא זכר שר מד' המהרש"א הנ"ל. ושם הוכיח ג"כ מדין בגדי צבעונין דבעינן דוקא מכירה, וקול באשה קיל טפי, דהא כ' הב"ש /אהע"ז/ (סי' כא סק"ד) דקול פנויה מותר, ורק בעת ק"ש ותפלה אסור. ע"ש. ואילו בבגדי צבעונין של אשה נראה דבכל אשה אסור, כדמוכח בע"ז (שם) שלא יסתכל באשה נאה ואפי' פנויה, ולא בבגדי צבעונין של אשה. ואפ"ה מותר באינו מכירה, כ"ש לקול באשה. עכת"ד. והנה מה שנשען בזה עפ"ד הב"ש דקול באשה פנויה שרי, אף שכ"כ גם הפרישה בשם רש"ל, וכ"כ הפמ"ג (סי' עה מש"ז סק"ב), וכן ד' החת"ס (חחו"מ סי' קצ), וע"ע בשו"ת אגרות משה (חאו"ח סימן כו), ע"ש. מ"מ אין הדבר מוסכם, כי הגאון באר שבע בקונט' באר מים חיים (סי' ג) כ', דנ"ל ברור דהא דאמר שמואל קול באשה ערוה, ה"ה בפנויה, ואף על פי שפשוט הוא, כתבתי להוציא מלבו של חכם א' שהתיר לשמוע קול פנויה, ודייק מאה"ע (סי' כא) דנקטי קול ערוה ולא כ' קול אשה. ואני אומר לא תאבה לו ולא תשמע אליו, דמאי שנא ממ"ש שמואל גופיה אין משתמשין באשה בין גדולה בין קטנה דפשוט הוא דר"ל אפי' פנויה וכו' ע"ש. וכ"נ ד' הא"ר (סי' עה סוף סק"א) שכ' גבי טפח מגולה דפשוט דאין חילוק בין פנויה לא"א, וכ"כ הבאר שבע (דקי"ט) לענין קול. עכ"ל. וכיון דמייתי ליה בסתם משמע שמודה לו דקול באשה ערוה אפי' פנויה ואפי' שלא בשעת ק"ש. וכן הכנה"ג באה"ע (הגה"ט סק"ד) הביא להלכה דברי הבאר שבע. וכ"נ קצת ממ"ש בספר חסידים (סי' תרי"ד), צריך להזהר שלא ישמע קול אשה, וה"ה לאשה שלא תשמע קול איש, שמכל שהאיש מוזהר האשה מוזהרת. עכ"ל. וכיון דאף האשה מוזהרת שלא תשמע קול איש, מוכח דהוי מטעם הרהור, וא"כ ה"ה שאסור לשמוע קול אשה פנויה. (וכמ"ש הגמ"י בשם ר"ח הנ"ל, דהרהורא מיהא איכא). ולפ"ז נסתרה ראית הרב בית שערים הנ"ל, דלעולם קול אשה חמיר מבגדי צבעונין שלה, וכן מסתבר טפי לענ"ד. ולכאורה יש להוכיח כן ממ"ש הארחות חיים (ה' מגילה אות ב) בשם בעל הדברות, שאין הנשים מוציאות את האנשים י"ח קריאת המגילה, והטעם משום דקול באשה ערוה. עכת"ד. אלמא דאף קול אשה פנויה אסור לשמוע. ויש לדחות דמקרא מגילה חשיב כקריאת שמע, דלכ"ע גם בפנויה אמרי' בכה"ג קול באשה ערוה. וכמ"ש הבית שמואל אה"ע (סי' כא סק"ד). וע"ע בכף החיים (סי' עה ס"ק כא). ע"ש. וע' בשו"ת פני מבין (חאו"ח סי' מב). ובשו"ת שרידי אש ח"ב (סי' ח). ודו"ק.