בישלתי מרק פרווה בסיר חלבי, עם רתיחת המים, הוספתי בטעות אבקת מרק בשרית, במקום פרווה לסיר. כנגד אבקת המרק יש פי שישים תערובת(רבע כפית כנגד סיר) מה דין התבשיל?
תשובה:
שלום רב
מה שיש פי שישים לא יעזור כאן, כיון שדבר שבא לטעם אפילו באלף אינו בטל. לכן, אם הסיר החלבי הוא בן יומו, כלומר התבשל בו חלב ב24 שעות האחרונות, המאכל אסור, אבל אם לא התבשל בו מאכל חלבי בזמן זה, וגם לא טיגנת בצל לבד בהתחלה [דבר חריף אפילו באינו בן יומו אוסר] המאכל כשר.ץ הסיר בכל מקרה טעון הגעלה.
בהצלחה
ילמדנו רבינו.
הנה מקור דין זה מדברי הרמ"א (סי' צ"ח סע"ח) וז"ל כל האיסורים הנוהגין בזמן הזה כולם מתבטלים בששים מלבד חמץ בפסח ויין נסך כאשר נתבאר בהלכותיהם ובלבד שהאיסור אינו נותן טעם בקדירה אבל אם נותן טעם באותה קדירה והוא אסור מצד עצמו אפילו באלף לא בטל כל זמן שמרגישין טעמו ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא אם אסורים מחמת עצמן אינן בטילים בששים עכ"ל והדברים ברורים כיון שהטעם ניכר הרי שהתערובת אסורה אלא שבמקרה שלנו יש לחלק בין אבקת המרק שטעמה הוא מהתבלינים שבה שהם בפני עצמם פרווה אלא שניתן בהם גם בשר והוא עצמו בטל בס' וא"כ כיון שיש ס' בתבשיל כנגד אבקת המרק הכל מותר.
וא"ת שיש לנו לדון מצד תהליך הכנת האבקה שמא מתבשל הבשר עם התבלינים ונעשים התבלינים בלועים בשר ויש לאסור הכל הנה כבר כתב רמ"א דווקא בתבלין האסור מצד עצמו. נראה כוונתו כגון דאפילו בודאי בלוע באבקה טעם בשר אין לאסור דבסי' ס"ט (סע"ט) כתב מרן דחתיכה שנמלחה ולא הודחה ובישלוה צריך ס' כנגד המלח שעליה עכ"ד ולכאורה היה לו לאסור דכיון שהמלח בלוע מהדם אינו בטל אפ' באלף. ואכן כך כתב הסמ"ק בשם י"א ושוב דחאם שהרי אין המלח איסור בפנ"ע הובאו דבריו בב"י שם ועפ"ז פסק בשו"ע כנ"ל.
הרי להדיא אע"ג דהמלח בלע הדם מ"מ אינו אוסר אלא בס' למ"ד חנ"נ בשאר איסורים וכן דעת הרמ"א ואפ' למ"ד דאין חנ"נ אלא בב"ח מכל מקום כיון שא"א לצמצם יש לשער בס' כנגד המלח וכן דעת השו"ע. נמצא דלכו"ע אין לאסור כשיש ס' כנגד התבלין. וכן הוא בהדיא בסי' ק"ה (סע' י"ד) וציינו הש"ך שם.
עוד נראה דאפ' טיגנו בצל בתחילה אין לאסור דאפ' היה הסיר מלא בחלב בטל בס' כנ"ל ק"ו הכא.
ע"כ דברי התלמיד.
הנושא אינו תבלין ולא תבלין, אלא כל מידי דעביד לטעמא אינו בטל. באבקת מרק בשרית לא רק נבלע בשר, אלא הבשר הוא חלק ממרכיבי האבקה כדי לתת טעם בשרי. כמו שיש באבקה פלפל או פפריקה כך יש בה בשר ובשניהם המטרה אחת, ולכן גם הבשר כאן עביד לטעמא ודינו כתבלין לכל דבר. דבריך נכונים וגם נכתבו כאן פעמים רבות באתר, לגביתבלין שנעשה בשרי על ידי אדים וכדומה ונתתי אותו בתבשיל חלבי, שאז למרות שהתבלין מצד עצמו אינו בטל, טעם הבשר בטל. אבל כאן זה שונה כי הבשר עצמו עביד לטעמא.
מתחילה לא עלה על דעתי בכלל לאסור מצד הבשר עצמו שהרי אין לבשר טעם כ"כ שיהא עביד לטעמה ועיינתי שוב ומצאתי בדברי הט"ז סי צ"ח ס"ק יא ומדבריו שם נראה להקל אף בשאר איסורין ק"ו בב"ח שכתב להדיא להתיר.מיהו אם בחדושי הגרשוני שם כתב לחלק בין בלוע איסור בהיתר דכיון שההיתר נ"ט הרי שאין האיסור אוסר אבל כשהאיסור בעצמו עביד לטעמא הרי זה אוסר וחולק על הט"ז הנ"ל מיהו לענין בב"ח לא נראה שחולק שהרי ברגע שיש ס' אין טעם ומה שמרגישים טעם באבקת מרק לענ"ד אינו מהבשר עצמו אלא מהתבלינים שמחזקים את טעם הבשר וכמו שמצוי אבקת מרק בטעם בשר שהיא פרווה.
וראיתי בגליון מהרש"א סימן פ"ז סע' י"א שציין להקדמת הפמ"ג תערובות ח"ג סוף פרק א' שכתב דהמנ"י אוסר התערובת מדרבנן, ובמש"ז על אתר ביאר דבריו והביא קושיית המנ"י ותירוצו ואף שלדעת המנ"י יש לאסור מדבריהם הט"ז ס"ל דבכה"ג לא גזרו חז"ל בב"ח שהרי כל אחד היתר באפי נפשיה ועוד וכתב שהבל"י הביא דברי חידושי הגרשוני שאסר והוא עצמו פסק להתיר. וכן נראה הסכמת האחרונים מהם הכנה"ג ערוה"ש חו"ד ועוד הובאו דבריהם בכף החיים שם אות עו'. וכפי הנראה חדושי הגרשוני יחיד בדבר זה. וגם המנ"י שאסר לא החליט כן אלא כתב שראוי לאסרו מדרבנן. א"כ יחידים הם כלפי כל הפסוקים הנ"ל ונראה שהדין נוטה להתיר
מ"מ שוב קשה לי מאוד להבין שהבשר שבאבקה הוא הנותן טעם שהרי הוא מעט כל כך אלא נראה לי יותר שהוא בעצמו אין לו כח כל כך לתת טעם ללא התבלינים שמחזקים ומעצמים הטעם.
הכותב על מנת ללמוד.
למיטב הבנתי כל האריכות שבדבריך אינה נוגעת לעצם הענין, אני מבין שהאבקת מרק אינה בשרית במקרה… שמים שם תמציות בשר כמו שאר תבלינים כדי לתת טעם בשרי במרק, נכון שהבשר טעמו קלוש מהתבלין אבל זה ל נוגע לענין. מה שאמרו שמלתא דעביד לטעמא לא בטיל הוא לא בגלל שטעמו חזק אלא בגלל שתכליתו היתה לתת טעם, וביטול בשישים נאמר בדברים שתכליתם לא היתה לתת טעם אלא להרבות את התבשיל או שנפלו בטעות.
אבקש את מחילתו של כבוד הרב אינני מתעקש רק רוצה להבין
מה שכתב הרב דעצם זה שאני נותן את הבשר בשביל הטעם הוא הגורם הנה הט"ז הנ"ל כתב וז"ל צריך עיון לענין שומן של איסור שנפל למאכל אמאי יהיה בטל בששים הא לטעמא עביד בשלמא שומן בשר לתוך מאכל חלב שפיר בטל בששים כיון שאין האיסור מצד עצמו רק מצד התערובות וכו' שוב ראיתי באיסור והיתר וכו' משמע דלא מקרי טעם בזה אלא דבר חריף ולא שומן דאף שגם הוא מטעים המאכל וממתירו מ"מ אין נרגש ג"ג כמו דבר חריף על כן שפיר בטל כמו כל איסורים בכל גוונא עכ"ל.
מדברים אלו אני מבין בקוצר דעתי שהיינו הך בבשר שבאבקת המרק כיון שהיה ס' וכמו שביאר הפמ"ג שם שכל שיש ס' בבשר וחלב אין אומרים לא בטל באלף שחכמים לא גזרו אלא כפי מה שהתורה אסרה בבישול שהוא נתינת טעם ממש ורק במקרה שהשומן קיבל טעם מהחלב ולר היה ס' נאמר דאינו בטל הטעם באלף כשאר איסורין.
וכיון שסברת הט"ז הביאוה כמעט כל הפוסקים (שאני מכיר ואינני מכיר הרבה) לכאורה כך הדין
אחזור ואבקש מחילה ידעתי שאי ההבנה היא חסרון שלי ואין פה השגה כלל.
אתה צודק בכל דבריך, אבל אני מבין פשוט שכאשר עושים אבקת מרק בשרית יש בה תמצית מספיק חזקה כדי לתת טעם בשרי כל שהוא במאכל, אחרת מה המטרה של האבקה? ובדבר שנותן טעם אין הבדל בין תבלין לבשר, כיון שהוא ניתן לטעם והוא חזק דיו כדי לתת טעם, ראה בדי השולחן סי' צח שם. אבל יתכן שאני טועה ומדובר סתם בגימיק פירסומי?.. לא נראה לי…
אכן גם אני אינני חושב שיש כאן גימיק אלא שכל בשר שיהיה ושומן הוא דוגמא מצויינת לנתינת טעם מכל לא יתן ברבע כפית טעם לסיר שלם זה ממש לא מסתבר ולכן חשבתי שהתבלינים הם אלו שמעצימים את הטעם הבשרי כמו שיש מרק בטעם בשר שהוא פרווה רק שכאן הטעם הוא מקורי ואמיתי אבל לא מהבשר עצמו.
ישר כח לרב שלימד אותי את הסוגיא הנ"ל תודה רבה
בשביל הידע קראתי קצת על אופן נתינת הטעם באבקות מרק ובכן ישנו חומר הנקרא מונוסודיום גלוטומט שתפקידו הוא להעצים טעמים טעמו הוא אומאמי שהוא אחד מחמשת הטעמים הבסיסים (מר מתוק חמוץ מלוח ואומאמי) המזוהה כטעם בשרי כך מצאתי בוקיפדיה באבקת מרק ישנו הרבה מונוסודיום גלוטומט ומשם הטעם החזק.
לעניות דעתי אפשר להוסיף שראיתי בס' אחד לרב מבית שמש שכתב בשם הרב אלחנן פרץ שליט"א שהאוכל תבשיל שבושל עם אבקת מרק בשרי אינו צריך להמתין 6 שעות שבוודאי התבטל, ולפי דבריו התבשיל נחשב לפרווה וא"כ הכלי לא נאסר. וצ"ע.
הרב נקי מחבר ספרי בהלכה ובאגדה התיר וז"ל
הט"ז (שם ס"ק יא) דן גבי שומן של איסור שהתערב בתבשיל של היתר, למה בטל בשישים והרי הוא כתבלין שבא לתת טעם? וכתב, שוב ראיתי באיסור והיתר הארוך [רבי יונה בן רבי ישראל איסרל, תלמידו ומחותנו של רבי ישראל איסרלן בעל תרומת הדשן] שכתב: דבר הנעשה לטעם כיצד, כל דבר חריף כגון תבלין ומלח של הקדש אינו בטל. משמע שלא נקרא טעם בזה, אלא דבר חריף ולא שומן, שאף שגם הוא מטעים המאכל וממתיקו, מכל מקום אין נרגש כל כך כמו דבר חריף, לכן השומן בטל כמו כל האיסורים. עי"ש. נמצא שאף שהעוף שנתנו באבקת מרק מטרתו לתת טעם, מכל מקום אין שם תבלין עליו, והריהו בטל בשישים. עכ"ל
חידוש מפליא שלדעתי מצריך ראיות נוספות. בפשטות מלתא דעביד לטעמא זה לא ענין טכני שמחמת חריפותו הוא ניכר ביותר משישים, אלא שמחמת נתינתו לטעם יש בו חשיבות.
השאר תגובה