שאלה:
שלום לכבוד הרב,
לענין ערובי חצרות, למי שגר בין גויים, שצריך לשכור תחילה רשותם של הגויים הגרים באותו חצר לפני עשיית העירוב. רציתי לשאול אי בעינן לשכור רשות הגוי ממש, או די לשכור המקומות שיש בה רשות לכולם כגון חדרי מדרגות וכוי?
תשובה:
ודאי צריך לשכור רשותם ממש, את ביתם, כי אחרת הבית שלהם מעכב על שאר בני החצר.
מקורות:
להסבר בהיר על התקנה וצורתה וההלכות העולות, ראה ערוך השולחן אורח חיים סימן שפב
סעיף א
שנו חכמים במשנה [ס"א:] הדר עם הכותי בחצר אינו אוסר עליו עד שיהיו שני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרין זה על זה וביארו בגמ' דכך הוא הענין דמעיקר הדין אין דירת הכותי אוסר על הישראל אלא שחששו חכמים שלא ילמוד ממעשיו ולכן אם הוא רק אחד בחצר לא הוצרכו לתקן משום דהוה מילתא דלא שכיחא שהרי מתיירא מהכותי שהוא חשוד שלא יגזלנו וממילא יצא ולא ידור שם ואמנם כששני ישראלים דרים בשני בתים ודבר זה שכיח דכיון שהם שנים אין מתייראים ממנו ואמרו חכמים דאין עירובן מועיל כלום עד שישכרו הרשות מהכותי והיינו הרשות שיש לו בחצר ישכרו ממנו ובלא"ה אין העירוב כלום ולא אסרו רק כשהשני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרין זה על זה אבל אם דרין בבית אחד אף על גב דבכה"ג לא יתייראו ממנו ושכיחי דדיירי מ"מ לא גזרו בכה"ג משום דזהו עצמו לא שכיחא שידורו שני בע"ב בחדר אחד דהרי כשדרים בשני חדרים מקרי שני בתים ואוסרין זה על זה כמו שכתבתי בסימן שס"ו וסימן ש"ע:
סעיף ב
ושמא תאמר איזה תועלת הוא שלא ילמוד ממעשיו בכדי שיצא משם כיון שהתרת לו ע"י שכירות ביארו בגמ' [ס"ב.] דדבר זה לא יגיע להישראל בנקל משום דהכותי חייש לכשפים ולא ירצה להשכירו ע"ש ורש"י ז"ל פי' שם טעם אחר [בד"ה אלא] וז"ל שמא ילמוד ממעשיו הטריחוהו והפסידוהו חכמים לישראל הדר עמו כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת ויצא משם עכ"ל ורבינו יהונתן שעל הרי"ף כתב בזה"ל כדי שלא ילמוד ממעשיו החמירו והצריכום שישכור מהם הישראל והוא לא ירצה להשכירו מפני שיחוש לכשפים ויאמר בלבו אני רוצה לתת לו חלקי במתנה ועם כל זה אינו רוצה לטלטל בו עד שאשכיר לו בפחות משוה פרוטה בודאי לכשפים הוא מתכוין ולא ישכיר לו ומתוך כך יצא הישראל מביתו ולא ילמוד ממעשיו עכ"ל וכל הדברים סותרים זא"ז לכאורה:
סעיף ג
האמנם דכל דברי חכמים קיימים והכל דבר אחד הוא בשנבין למה יחוש הכותי לכשפים וכי שכירות הוי דבר שאינו נהוג בבני אדם אלא דהענין כך הוא דחכמים התירו שכירות זו בשכירות רעועה ובפחות משוה פרוטה כמו שיתבאר והכותי יודע שפחות משוה פרוטה לא נחשב ממון אצל הישראל ועכ"ז אין רצונו של הישראל רק בשכירות זו ולא במתנה והישראל אינו רוצה במתנה מפני שכן תקנו חכמים דדוקא שכירות אבל הכותי לא יבין למה הוא כן הרי פחות משוה פרוטה הוי כמתנה ולמה לא יחפוץ במתנה ורק בשכירות פחות משוה פרוטה ולפיכך יחשוד הכותי שיש בזה חשש כשפים [וזהו כונת הרר"י] האמנם הא תינח כשישכור ממנו בפחות משוה פרוטה יחוש לכשפים אבל מה נעשה אם ישכור ממנו בפרוטה וביותר מפרוטה הלא מעתה לא יחוש לכשפים ולזה בא רש"י ז"ל לפרש דזה יקשה בעיני הישראל ליתן שכר גמור בכל שבת ושבת וממילא יצא משם כלומר דהכותי כשיראה שנותן מעות גמורים בעד זה לא ישכיר לו על הרבה זמן אלא על שבת אחת ובשבת הבא יבקש עוד מעות וממילא שיהיה קשה על הישראל ויצא משם [כנלע"ד]:
ערוך השולחן אורח חיים סימן שפב
סעיף ד
בירושלמי [הדר פ"ו הל' ג'] איתא הלכה ישראל מבטל והכותי משכיר ופריך למה לא יבטל הכותי ומתרץ דחיישינן שמא יחזור בו דאחר ביטול הרי יכול לחזור כמ"ש בסי' הקודם והכותי ודאי יחזור ואין כאן סמיכת דעת אבל כששכר ממנו לא יוכל לחזור בו דשכירות קונה ע"ש ומזה לכאורה ראיה ברורה לשיטת הרשב"ם והתוס' שהבאנו בח"מ ריש סי' קצ"ד דהכותי קונה קרקע בכסף ודלא כהרמב"ם בפ"א מזכייה דאין לו קנין בקרקע רק בשאר כמ"ש שם אמנם בארנו שם סעיף ז' דבשכירות קרקע גם הרמב"ם מודה דנקנה בכסף ע"ש ולמדנו מהירושלמי שאחר שהשכיר אינו יכול לחזור בו ועוד יתבאר בזה בסעיף י"ד [ואין ראיה דהירושלמי לא ס"ל כש"ס דילן דהטעם משום דחייש לכשפים די"ל דס"ל והא דפריך למה לא יועיל ביטול משום דבביטול ודאי יחוש לכשפים דענין ביטול אינו מובן לו כלל ודו"ק]:
