שאלה:
ראיתי דיונים שונים לגבי ביצים עם מיונז.
יש כאלו שכותבים שבגלל שזה חתיכות זה לא נילוש עם המיונז, או משהו כזה. לא הצלחתי להבין.
אם אני לוקח ביצה בשבת ומרסק אותה הדק היטב היטב הדק. ורוצה לשפוך מיונז ולערבב כמו שצריך. את זה התירו המתירים?
ב. אם תוכלו לענות לי לגבי שאלה בפרשה: עבד עולם (עד היובל) נשאר עם אישתו העיברית גם? או שהיא הולכת? בכללי האם טכנית היא שפחה גם?
תשובה:
לכתחילה כדאי לעשות שינוי בסדר הנתינה ובעירבוב, והיינו קודם לתת קצת שמן או מיונז ורק אחר כך להניח על זה את הביצה, ולגבל באופן של שתי וערב לא כצורת העירבוב הרגילה.
אכן, מעיקר הדין המנהג היה להקל בענין זה ולערב כרגיל, ונאמרו בזה שני טעמים: 1. גם אחרי העירוב לא נעשית כאן ממש עיסה בעלת מירקם אחיד. 2. לא מדובר בלישה לצורך הכנת מאכל כמו בלישת בצק, אלא זהו רק כעין הטעמת התבשיל בתבלין.
אני אישית בביתי מכין את זה לפני שבת.
מקורות:
ראה שמירת שבת כהלכתה פרק ח הערה פא [מהדורה ישנה]. בירקות שאינם מבושלים החמירו בזה יותר, ויש ודאי לעשות שינוי בסדר ובגיבול.
יש לצרף גם את דעת התהילה לדוד וגם דעת הרב שלמה קלוגר,שבמאכל שאינו גידולי קרקע אין איסור לש.
לא אמרתי לסמוך על זה לכתחילה,אבל חזי לאיצטרופי ודאי יש כאן
אם לא לסמוך לכתחילה אז גם אתה מסכים שיש להקפיד לכתחילה לעשות שינוי בסדר הנתינה כפי שכתבתי.
יש אנשים שלא אוהבים את "הצהוב" של הביצה (החלמון), ואם שמים רק את החלבון ("הלבן") של הביצה הקשה, אין כל כך עניין להחמיר בשני שינויים (כיוון שהלבן של הביצה לא נמעך ומתאחד למרקם אחיד עם המיונז אלא רק נדבקות החתיכות אחת לשניה), אבל לרוב, שמים ביצה קשה עם החלק הצהוב שלה (שהוא נמעך ונמרח והופך הכל לעיסה צהבהבה), ובמקרה כזה אכן ראוי מאוד להחמיר ולעשות שני שינויים כפי שציינתם.
אני כלל לא בטוח גם בזה, ראה בט"ז שכא יב ומשנה ברורה שם ס"ק סח לגבי מלפפון וצנון הקצוצים שאם מערב בהם משקה זה אסור משום לש, וראה לפי זה בארחות שבת ע' רמו לגבי סלט כרוב וגזר.
אכן עיינתי בתשובת אורחות שבת,והוא מחמיר בזה,אז למה לא לחשוש ולעשות שני שינויים?
רק באתי לומר שמי שלא עושה כך,אי אפשר לומר שעבר על איסור.
הסברתי בגוף התשובה.
השאר תגובה