שאלה:
מעשה באשה שאפתה 100 לחמניות. לאחר הדלקת נרות, הבחינה כי לא הפרישה חלה מהלחמניות! מיד הפרישה חלה לפני שיחזור בעלה מבית הכנסת. האם מותר לאכול את הלחמניות בשבת? האם קיימת דרך להתיר להפריש במקום צורך?
תשובה:
שלום וברכה
ככל שמדובר בקבלת שבת של יחיד ולא של ציבור, וכמו כאן שמדובר באשה שהדליקה נרות אבל הציבור בבית הכנסת עוד לא קיבל שבת, נקט המשנה ברורה לעיקר כדעת הסוברים שמותר להפריש חלה, כשאר צרכי מצוה שמותרים בבין השמשות כשאינו אלא שבות בעלמא. ואף שיש שהחמירו בזה ולכתחילה הורה להחמיר [שעל כן צריכה היתה לחפש גבר שעוד לא קיבל שבת ולבקש ממנו להפריש עבורה] אחר שנעשה הדבר וזה החלות שלהם לשבת זו, מותר לאכול.
כמובן שאם זה היה אחרי צאת הכוכבים, אין עצה ואין תבונה… אלא שכאן יש נושא נוסף, שאם זה היה בשוגג, שלא ידעה שאסור להפריש בשבת – מותר לאכול.
מקורות:
ראה משנה ברורה בסי' רסא ס"ק כח וביאור הלכה שם. על כך שבשוגג גם בשבת עצמה מותר לאכול, ראה משניות תרומות פרק ב משנה ג, ורמב"ם שבת פרק כג הלכה טו.
אמרו לי כי יש יהודי צדיק בבני ברק שבכל שבוע, סמוך להדלקת נרות, מפריש חלה ומזכה את ההפרשה – עבור כל מי ששכח ולא הפריש [-שהרי דין "להפריש מן המוקף" אינו מעכב דיעבד]. הדבר נבדק ואושר. מהו הגבול שניתן לסמוך על אותה הפרשה / האם הדבר מוגבל רק לדרים באותו תחום, או ששונה הדבר, כיון שהרי אין זה עירוב שהתנאי הבסיסי הוא שיהא מותר לאכלו?
ידוע שהגה"צ רבי דוד בהר"ן זצ"ל היה מפריש בערב שבת חלה עבור אלו ששכחו אבל אינני יודע אם יש מי שעושה זאת בזמנינו והיכן,.בפרט, שהרי לכתחילה צריך להפריש דוקא מן המוקף, אמנם בדיעבד מועילה הפרשה גם שלא מן המוקף ואף התירו לעשות זאת כדי להציל אחרים מהאיסור ראה עירובין לב ב ותוס’ ביבמות צג ב ובפרט כאשר המפריש הוא זה שגרם לאיסור, אבל כאמור לכתחילה זה לא ראוי. נראה לי שזה טוב בעיקר לגבי מי ששכח ואינו יודע שצריך להפריש, אבל לאכול לכתחילה מעיסה כזו על סמך שאותו אדם הפריש ושזה מועיל, לא הייתי אוכל.
השאר תגובה