שאלה:
אדם שאומר שעם משכורתו החודשית {הוא אברך} ומשכורתה של אשתו מספיקים בדוחק לפרנסת ארבעה עד חמישה ילדים ומשכך רוצים למנוע הריונות באופן המותר על פי ההלכה. השאלות העולות הן א. האם יש אופנים שמותר למנוע הריון {שאלה הלכתית} ב. האם הטענה "עוד ילד, זה עוד כסף". היא טענה בעייתית באופן שכבר קיים פריה ורביה לכ"ע לפי שיש לו שתי בנות ושני בנים.} ולכאו' יש הטוענים שיש בדבר חוסר אמונה שהרי כל ילד הקב"ה מספק ומפרנס .או מאידך ישנה טענה פוק חזי מעולם השטיבע'לים שמידי יום ביומו אנשים יראי שמים נגשים ואומרים "אני אב ל13 נפשות אני בחובות של 150000 ש"ח "אנא עזרו לי לחתן את הבת ה5 ויש לי עוד שתים בשנה הקרובה. יטען הטוען "אשמתך שהבאת את עצמיך לכך מי חייב אותך להגיע לכזה מצב ,כך רצון ה? שאדם יכנס לחובות ? או שיש בטענה זו חוסר אמונה? דיון זה נידון בכויללים רבים אשמח לתשובה עם מקורות
תשובה:
שלום וברכה
לטעמי זה ודאי חשיבה שגויה משתי סיבות: 1. חז"ל כבר אמרו שכאשר ילד בא לעולם פתו בידו, ראה גמרא בנדה לא ב. כך שזה בהחלט נכון שכאשר נולד עוד ילד באה הפרנסה איתו. 2. גם בלי הסגולה הזו המיוחדת ללידה, זה נכון תמיד, כבר אמרו חכמים האומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה. אז ודאי למנוע ילודה מתוך חשיבה כל כך עתידית על הפרנסה זה שגוי, יש לבטוח בה' שישפיע רוב שפע. והוא בהחלט זן אותנו מביצי כינים ועד קרני ראמים. הראיה שלך מהעניים בבית הכנסת לא ממש מדוייקת, זה לא משנה מה הם אומרים, יש אנשים שנגזר עליהם עוני. ופוק חזי כמה משפחות מבורכות יש שלא פשוטים ידיהם לצדקה… רוב הציבור הדתי חרדי היום ב"ה משופע בילודה גבוהה, ואני רואה בתים שמחים מלאים כל טוב. חיים בחשבון ובשימת לב, אבל יש הכל ב"ה. כך שודאי יש קרקע פוריה לבטחון בה', ולא מדובר בנס גלוי חוץ מגדר הטבע לפרנס משפחה מבורכת. אל תמנו את הברכה מביתכם!
הדבר מזכיר לי מה שאמר הרב שך זצ"ל פעם, שהוא היה כמדומני הילד התשיעי במשפחתו, מישהו זוכר את שאר אחיו ואחיותיו, מה היה אם אמו היהת מסתפקת בשמונה ילדים?
בגמ' המצוינת בתשובה { נדה לא.} כך הלשון "ואמר רב יצחק דבי רבי אמי, בא זכר לעולם בא כיכרו בידו זכר זה כר
דכתיב ויכרה להם כירה גדולה נקבה אין עמה כלום נקבה נקייה באה עד דאמרה מזוני לא יהבי לה דכתיב נקבה שכרך אלי ואתנה " עכ"ל הגמרא .
ולכאו' יוצא לאור הגמ' הנ"ל שדווקא זכר בא עם ככרו בידו ונקבה ללא כלום ובמהרש"א ראיתי שפירש { תוכן דבריו}
לפי שהזכר מיום בואו לעולם ככרו בידו בכל מה שירוויח
הן במעשה ידיו הן במציאה אבל נקבה כל מה שתזכה ותרויח תחילה של האב ואח"כ לבעלה . וכו'.
נמצא דלפי זה א. אין ראיה מהגמרא הזו {ספציפית} שכל ילד שנולד פרנסתו באה עמו ,לפי שהכוונה שמה שהזכר ירוויח יהיה שלו מרגע שנולד { וצ"ע דמ"מ קטן לא זוכה במציאתו כדאיתא בב"מ } ב.
לאור הגמרא הנ"ל ודאי שאי אפשר לפרש כן בנקבה. מ"מ אולי מפרשים אחרים מבארים שהפשט פרנסתו באה עמו
כפשוטו ודלא כהמרש"א או כרש"י {שמביא המהרש"א שלנקבה אין מזל מעצמה}
אמנם לכאו נראה לי שיש דין לא תהו בראה בילד שלישי ואילך
אומנם ממשמעות הש"ס נראה דלא תהו בראה הכוונה שגם מי שאינו מצווה בפרו ורבו דאו' מ"מ מדברי סופרים{ נביאים} יש דין לא תהו בראה {נפק"מ גבי עבד כנעני } כדאי' בב"ב חגיגה גיטין ועוד . אבל לא נאמר שם שיש דין לא תהו שיהיו כמה שיותר נבראים וממילא אדם שנולד לו ילד שלישי ,רביעי ,חמישי וכו איזו מצווה הוא מקיים ?
מיהו בגמ' ביבמות איתא{סא.} במשנה לא יבטל אדם מפריה ורביה אא"כ יש לו בנים לב"ש שני זכרים וב"ה אומרים זכר ונקבה} משמע להדיא שאם קיים המצוה יכול לבטל {אני מסתפק האם הכוונה שבילד שלישי רביעי יש מצות פריה ורביה אלא שרשאי לבטל או שרשאי לבטל לפי שקיים המצוה ומכאן והילך אין מצווה. ולכאו' אם עדיין מקיים פרו ורבו מדוע שיבטל? וצ"ע.}
מיהו זכורני שברמב"ם כתב להלכה כדברי רבי יהושוע בעמ. ב בגמ' נשא אשה בילדותו ישא אשה בצעירותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו ילדים בזקנותו שנא' בבוקר זרע את לזרעיך ולערב אל תנח ידך " ולכאו בגמ' וברמב"ם אין ראיה שבריבוי ילדים מקיים פרו ורבו כך משמע במשנה ובגמ' מדברי רבי יהושוע וברמב"ם .וגם אין בזה משום קיום לא תהו שהרי קיים פרו ורבו .אז מכאן חוזרת השאלה אם אין חיוב דאו' או מדרבנן שיהיו לו ריבוי ילדים כמה שיותר אלא היה לו בנים בצעירותו ,יהיו לו בנים בזקנותו .יטען הטוען קשה הניהול מבחינה כלכלית בילד השישי והשיבעי או השנים עשר שלושה עשר כמו שישנם ת"ח שאינם נושאים נשים אחרי מות האשה הראשונה כי הם רוצים ללמוד או שלא יהיו סכסוכים על ירושות וכדו'
כך יטען אדם שיש לו שישה ילדים "אני רוצה ללמוד ועוד ילד זה עוד טורח פרנסה וגם זמן לגדלו ,ברוך השם אסתפק במה שיש לי שבעה או שמונה ואיני ממהר לשלושה עשר או חמישה עשר ולהכנס לחובות וכו { המספרים כמובן לאו דוקא} האם יש כאן בעיה מוסרית/השקפתית/ הלכתית. אשמח למקורות.{ הנושא הוא לעיון בלבד ולכן הוא נשאל במסגרת הכותרת "השקפה" ולא "הלכה" ישר כח עצום לרב ולמערכת .
לא הבנת את כוונתי מדברי הגמרא, וכי יעלה על הדעת שהקב"ה מקפח את הבנת נותן רק לבנים? ודאי שלא… אלא שמטבע העולם הגבר הוא המפרנס לכן הוא יורד עם שפע חדש, בעוד שהבת כל צרכיה יכללו בגזר דינו של האב, שהוא גם כמובן משתנה מתרחב ומתכווץ לפי צרכיו ולפי זכויותיו. רק למדנו מדברי הגמרא, שכאשר ילד נולד כבר דואגים לו משמים, כך שודאי תפיסה כזו מהווה חוסר אמונה בולט, וכמו שאמרתי מהא דמה אוכל למחר. דבר אחד למדנו ברורה בגמרא, שכאשר ילד בא לעולם, כבר הכל מחושבן עבורו.
ההתפלפלות בכל נושא חיוב מצות שבת אינו ממין הענין, אלו שאלות נפרדות, האם אדם חייב לישא אשה כשאינו רוצה, מצד מצות שבת, אולי כן אולי לו כמו שהארכת, והאם זה חסרון גדול באמונה כאשר הסיבה שאינו רוצה היא חשש כלכלי… זה נושא אחר שאינו נוגע לענין.
. מהלך הגמ' הוא לחלק בכמה נושאים בין זכר לנקבה א. הגמ' אומרת זכר בא לעולם ככרו בידו ונקבה נקייה באה
והמהרש"א חילק כבר את החילוק שבניהם וביאר מה הכוונה ככרו בידו שמה שהוא יזכה יהיה שלו בניגוד לנקבה שאין לה משלה אבל לא ראיתי מהגמ' הנ"ל את העניין שכאשר נולד ילד { לא משנה זכר או נקבה פרנסתו באה עמו אולי זה נמצא בגמ' אחרת גבי מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה דהינו כבר הכל מתוכנן לפני השנה מה יתרחש בסופה ומה לגבי המשך השאלה?
הסברתי שאין אפליות בשמים בין זכר לנקבה, ואם דואגים לזכר בהכרח דואגים גם לנקבה, אלא שאצל זכר זה בא באופן עצמאי ואצל נקבה זה יכלל בגזירת הפרנסה של האב, אבל ידאגו לה…
לפי איך שאני מבין מכבודו אין שום מקום לשיקול כלכלי בעניין ילודה שהרי כל אדם שנולד פרנסתו באה עמו { כמובן שאין צד שנקבה ח"ו מקופחת } ומה שרואים רבים האומרים אני אב ל13 ילדים וכו' וכו' כך רצון ה' ואין מקום לטענה הרי אין לך חיוב בכמה שיותר אז אתה הבאת את עצמיך לכך ,כי הוא יטען הקב"ה כך רוצה שבכל מחיר יעשה אדם כל שביכלתו שיהיו לו כמה שיותר ילדים .ואם זה המצב כך נגזר עלי ומחובת הציבור לעזור לו משום צדקה { על כך אין חולק } { לאור דברי כבודו יוצא {גמ'}
שכל מי ששואל איך אגמור את החודש הרי זה חסרון באמונה כמו אחד שטוען אם יהיה לי עוד ילד מניין אפרנסו
שהרי האומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה
נכון חלקית, כלומר, מה שכתבת שמחובת הציבור לעזור לו זה נכון בכל אדם נצרך, גם אם אין לו ילדים בכלל, וגם נכון ענין האמונה וכמו שאמרנו, אבל לא נכון לומר שמי שיש לו 13 ילדים בהכרח פרנסתו על הציבור… ודאי לא נכון! הרי אמרנו שהקב"ה שולח, אלא שכל אחד צריך לעשות השתדלות הגיונית לפי מצבו המשפחתי, וחובת האדם לפרנס את ביתו היא חובה פשוטה, ואין לו היתר להטילם לכתחילה על הציבור. צדקה זו אופציה למי שלא מצליח, ולא ענין של לכתחילה. ושוב בא ענין האמונה, מי שנגזר עליו פרנסה ברווח, בהשתדלות מועטה יראה ברכה גם אם יש לו 13 ילדים, ומי שנגזר עליו לאכול מרורות, גם עם ילד אחד יקשה עליו וכו', העיקר לבטוח בה' ולא להתערב בניהול הענינים… רק לנהוג בשכל ובדעת
א. חלילה לטעון על משפחות מרובות ילדים שהם נטל על הציבור.
ב. בדיוק לשם חתרה השאלה, השתדלות הגיונית לפרנסה צריך ומחובת האב לפרנס את בניו עד גיל 6 חובה ממונית .מכאן והילך חובה מצד צדקה כמובא בכתובות שכופין עליו במילי "ראו פלוני אכזר כעורב וכו" והרי לכאו ודאי חייב לעשות השתדלות שאל"כ יטען מזונותיו קצובין לו מה החיוב ההלכתי שמוטל עלי ? אלא ודאי שלמרות שלכא"א מהילדים קצוב מראש הוא חייב להשתדל לפרנסם חיוב
הלכתית. אבל יטען הטוען בינתיים קשה לי מאוד מבחינת הפרנסה אמתין שנה שתיים או יותר ונראה בעז"ה שיתאפשר או שזה קטני אמנה כמו אחד שטוען איך אגמור את החודש כמו הגמ' שכבודו הזכיר .השאלה בתמציתה לסיכום האם חישוב בטווח הזמנים של הילודה הוא חלק מהשתדלות לפרנסה .או קטני אמנה ואין חלילה שום מקום בעולם לשיקול כלכלי כלל וכלל בילודה
1. לא אמרתי שהן נטל, אמרתי ששום אדם אין זו הנהגה ראויה לו להיות לנטל על הציבור מתוך עצלות לקיים חובתו. לא משנה מה מצבו וכמה ילדים יש לו.
2. כאמור זה קטני אמונה אינני מבין מה נפתח בדיון מחדש שלא דיברנו.
מספרים שמרן החתם סופר זצ"ל אמר בעת לידת ביתו "עכשיו אני מובטח בת"ח בתוך ביתי", ופירשו העולם את כוונתו, כוון דבבן אין בטוחים איך יתעלה כשיוגדל, אבל את החתן- בוחרים. זכר בא לעולם וכיכרו בידו מס' נדה לא, ב וזה אומר שכל ילד מביא את הברכה בפרנסה כדי צרכיו. כל תינוק מביא מזלו.
ודומה הדבר לאדם המכניס ידו בכוס חלב, כאשר ירים את ידו תטפטף מכל אצבע טיפת חלב, כך כל ילד ועמו מזל ברכה ופרנסה. כל ילד מביא טפטופים של שפע רב, וממלא את הבית בטוב.
הגמ' אומרת זכר ולא תינוק, ואפ"ל שאצל הזכר הכיכר הוא רק בידו, אבל אצל הבת הבת לא הוצרך לזה, והשפע בא לכל המשפחה ורמז לזה בפסוק וה' ברך את אברהם בכל
הטענה שנטענה כלפי השטיבעלים כביכול היא טענה אמיתית אני מדבר על אדם שיודע במאה אחוז שהוא יחיה בשטיבלים ויקבץ נדבות כי יש לו משפחה ברוכת ילדים והסיבה שהוא לא עובד היא א. כי בזה הוא רואה את עצמו כעובד זה נקרא אצלו "עושים כסף" ב. כי כך הוא מרוויח יותר בעבודה הא מורויח 40 או 50 לשעה ובשטיבל 80 או מאה בעיני אין זה מוסרי לחיות כך לכתחילה רוב הציבור יראי השם האברכים הם מסתפקים במועט מיעוט חושב ש"מקסימום" נקבץ נדבות ונחתן את הבת מאספת כספים בשטיבעל " זה בניגוד להשקפת התורה שהשטיבעלים ניהיה שוק של קבצנים . חסר לך כסף? לך לקופת העיר מה פתאום שציבור המתפללים יצטרך לממן את חתונת ביתך? כי יש לך הרבה ילדים צדקה זה לאנשים חולים או אלמנות אנשים מבודדים לא לכל מי שצריך לחתן בת בעיני זה חילול השם כמובן אני מדבר על מיעוט רוב בני התורה חיים בדוחק ולא מבקשים כסף
נדהמתי והזדעזעתי מדבריך שאני מלמד זכות שהם מחוסרי ידע… לומר שאברכים הם מקבצי נדבות זה הרי השמצה זולה ופרועה וחסרת טעם.
מקבצי נדבות מאופיינים לשלושה סוגים:
1. אנשים נכי רוח שאינם מסוגלים נפשית או אינם רוצים להתפרנס. ניכר עליהם שהם כאלו, הם לא נראים אברכים ברי דעת המיושבים בדעתם ובאורחותיהם.
2. אנשים שאירעה להם או לאחד ממכריהם טרגדיה משמעותית שגרמה לכך, אם זו אלמנה שבני משפחתה המורחבת חסרת אמצעים וכדומה, או חולה שנזקק לטיפול יקר מאוד ויש אנשים שמנסים לעזור לו וכדומה.
3. קבוצה קטנה מאוד של בני הישוב הישן, ממש מיעוט קטן מהם, שאכן רואים בכך התנהלות טבעית לאדם בעל משפחה גדולה. ממש ממש לא תופעה מאפיינת, הנוגעת לקהילה מאוד ספציפית, ואין לה שום קשר עם חיי אברכות לא בצביור הליטאי ולא החסידי.
משפחות האברכים חיים בצימצום יחסי, נשים עובדות בשיעור הרבה יותר גבוה, בערך 90% מהנשים, גם הגברים באיזה שהוא שלב רבים מוצאים פרנסה אם זה עבודה ממש או בתחומים דתיים שונים, אבל מקצועות שמפרנסים בצורה זו או אחרת את הבית, והם חיים כך מתוך אידיאל ולעולם לא מתוך מחשבה ליפול למעמסה על שום אדם אחר.
זה שקר וחוסר היכרות מובהק!
כנראה שכבוד הרב לא הבין לכוונתי א.אני גם אמרתי שאברכים ברובם מתפרנסים מעצמם או עם עזרה מההורים אשריהם ואשרי חלקם אני רואה בהם נזר הבריאה ממש אבל, יש מוסכמויות אנושיות בסיסיות כמו א. בן אדם יוצא לרחוב לבוש כי הוא בן אדם { מה שהעולם המערבי שכח } ב. בן אדם צריך להשתדל לאכול בריא כי כך צריך להראות בן אדם .ג. בן אדם צריך לדאוג לפרנסתו כי כך עובד העולם .אדם אברך ודאי שהוא מפרנס. החיוב ההלכתי והמוסרי של אדם הוא לדאוג שיהיה לו ולילדיו מה לאכל הוא נזר הבריאה כאמור ואם הוא קצת מתקשה וההורים עוזרים והוא לווה פה ושם מצויין {אני בעצמי אברך } .אבל אנשים שיודעים לכתחילה שהם יזדקקו לבריות ויש כאלה גם במגזר החסידי וגם בליטאי אומנם לא רוב הציבור כך וגם אני הדגשתי זאת
אבל יש כזאת גישה בקרב חלק מהאנשים שהם לווים הרבה כספים ולא יודעים איך להחזיר כי " אין ברירה מה אני לא אחתן את הבת שלי " או שנזקקים לתרומות בשטיבעלים . יש אנשים שמנהלים את חייהם כך לכתחילה .וזה בניגוד לתורה פעם הייתה לאנשים יותר צניעות והיו מתביישים לבקש היום אנשים מחתנים את ילדיהם מכספי ציבור {כאמור מיעוט } אי אפשר להתכחש לתופעה ולא מדובר באנשים שנאלצו להגיע לכזה מצב .יש כזו שיטה אצל מקצת האנשים לא סתם אמרו עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות ואם אין לך כסף לחתן את הבת אז תעשה חתונת קורונה עם 20 איש ואל תתחייב הרבה כסף לסייע בקניית דירה של הבת ראינו שגדולי ישראל חיו בדחקות אבל לא ידוע לי על אדם גדול שביקש כסף מהציבור כי זה חילול ה ' אלא א"כ יש לו ילד חולה וכדו' אני מדבר על אנשים בריאים שכך מתנהל חייהם
לגבי העיניין שרוב הנשים החרדיות עובדות מה רלוונטי לדיון ?
לא סתם במעלת הצדקה בהלכות צדקה נמצא מי שמוצא פרנסה לחבירו יותר גבוה ממי שנותן לו זמנית
נחלק את הדברים לשנים:
לגבי אנשים שמתכוונים להתפרנס כך וכו' כל מה שכתבת, אני אינני מכיר אנשים כאלו כלל, ואני חי עשרות שנים בין קהילות אברכים. חד משמעית.
לגבי חתונות הילדים בציבור החרדי קיימת בעיה לא פשוטה ששום עבודה לא תהווה לה פתרון, רק מהפך חשיבתי. והבעיה בעיר בציבור האשכנזי ליטאי. הסכומים הנדרשים מהורים כדי לחתן ילדים הם הזויים ולא מעשיים, וכאן הקונפליקט, אני צריך לחתן את הבת שלי, ורוצה שיהיה לה בעל תלמיד חכם, ואין לי, ומכאן מתחילה סחרחורת גדולה. עבודה לא תעזור כאן, ומי שאינו יודע איך לעשות את זה, אכן אסור לו להכנס להלוואות שהוא לא יודע בבטחה מנין ישלם. ובזה לכל אדם יש תנאים ואפשרויות אחרות.
גם אדם עובד אינו יכול לתת לכל ילדה 600,000 ש"ח ככל שיש לו יותר משתי בנות… ובזה אדם באמת צריך להיות מעשי וכנה עם עצמו ולתת רק מה שהוא יכול.
רציתי להתיחס לנקודה שהועלתה כאן. לא פעם באים אנשים או שליחים של קופות צדקה (קופת העיר/ועד הרבנים) ומבקשים עזרה כדי לחתן לדוגמה את הבן/בת ה-7 או ה-10 מתוך משחלה מרובת ילדים. וכאן יבוא השואל לשאול: אם לדוגמה מדובר על משפחה של שבה 15 ילדים, מדוע מוטל על הציבור לעזור לו לחתן את כל שאר הילדים? שהרי ברור שאם אין לו עכשיו איך יחתן אח"כ?? ובכלל אם לדוגמה הוא כבר חיתן 9 ילדים מדוע שאותם 9 לא יקחו על עצמם לעזור להורים שלהם לחתן את אותו אח/אחות במקום להפיל את זה על הציבור? יואיל כל אחד לקחת 5000 ש"ח הלוואה והרי לך חתונה לתפארת. ובכלל אם אין לבן אדם כסף לחתן אז שיעשו חתונה מצומצמת. (וכי לאחר השואה אנשים לא התחתנו, ולא הקימו בתים למרות שלא התחתנו באולם?) ואיפה הרחמים/צדקה של הצד השני שיודע כמה קשה לאותו אברך? ובכלל במקום "לשפוך" 50 אלף ש"ח על חתונה לא עדיף להשקיע את זה בריהוט ובשכירות לשנה או שנתיים? לפעמים מגיע קריאה/זעקה לעזור לאברך שיש לו 200 אלף או 500 אלף חובות בגלל נשואי ילדים קודמים ווהשואל ישאל: איך בדיוק הוא חשב להחזיר את חובותיו?? הרי גם אם יחסוך 5000 ש"ח כל חודש (ומהיכן יש לו למסכן סכום כזה מעבר למה שהוא צריך לפרנסתו) זה יקח לו כמעט 10 שנים!!
ובנוסף אני תמה על כך שלמרות שהתארגנויות כגון "ערבים" קיימות כבר שנים רבות ויש מה שנקרא "ביטוח רפואי" לא שומעים קריאה נחרצת מהרבנים לעשות ביטוח כדי למנוע טרגדיות בעתיד. אז יפה מאוד שעושים בדיקות של "דור ישרים" אבל מי מלמד את הדור הצעיר שברגע שהביאו ילד לעולם גם יעשו ביטוח רפואי?? בגילאים צעירים ניתן לבצע ביטוח על סכומים גבוהים (למשל מליון ש"ח) בסכום חודשי קטן.
אני מסכים עם חלק ניכר מדבריך, ובודאי יש לעשות מחשבה חדשה בכל נושא החתונות ורבים מדברים על כך. נכון הדבר שילדים יעזרו להורים ככל שהם יכולים, הורה לעולם לא יבקש מילדו כי זה באמת נוגד את הטבע האנושי, אבל הילדים מצד עצמם צריכים להתגייס ובמשפחות רבות זה קורה. אני מכיר משפחה בה ההורים העמידו את ביתם למכירה כדי להחזיר את החובות מנישואי הילדים, וכאשר הילדים שמעו על כך, הם פשוט קנו את הדירה ממי שכבר הספיק לקנותה והחזירוה להורים, כאשר כל אחד מהילדים לקח משכנתא עבור הדבר הזה.
בנוגע לשאלות בהתחלה מדוע מוטל על הציבור לא הבנתי, ראשית לא מוטל על אף אחד הוא מסתובב ומבקש וכל אחד יתן לו כאוות נפשו, שנית, מדובר בילדים יהודים שבורא עולם בחר להביא לעולם.
ככלל חשוב לזכור שרוב רובם של אוספי הצדקה זה לא קשור לילודה וכו', יש ב"ה משכורות וכו', זה בדרך כלל אשים שלא מסוגלים לעבוד או אנשים שקשורים לקבוצה קטנה שבה באמת אין עדיין את הרגלי החיים הרגילים אבל מדובר במשהו שעל הקצה של הציבור. אברך רגיל אינו מסתובב לבקש צדקה, מסתדרים עם המשכורות הקיימות, עם בנקים הלוואות וגמחי"ם וכו'. שוב עדיין היה מקום לשינוי רדיקלי שיוריד עול מההורים, אבל זה לא נופל על הצדקה.
בנוגע לחינוך ילדים לביטוחי חיים, באופן כללי לדעתי יש מקום לחנך אותם לחשיבה כלכלית מבחינת עתיד פנסיוני, ביטוחים רפואיים, ואפילו חסכונות סולידיים בשוק ההון שבמחשבה של 30 שנה קדימה תמיד הרויחו טוב. וכל אחד יחנך את ילדיו…
כבוד הרב הנכבד, כתבת ש"למנוע ילודה מתוך חשיבה כל כך עתידית על הפרנסה זה שגוי, יש לבטוח בה' שישפיע רוב שפע." אבל אם כרגע הנצב הוא כבר גבולי והבאת ילד נוסף פרושו ל"הזדקק לידי מתנת בשר ודם" ולכל מיני עמותות, ומצד שני הרי האיש הוא זה המחויב בפריה ורביה ולא האשה, אז מה הבעיה שהאשה תעשה מעשה? הרי לכאורה היות ועולם כמינהגו נוהג אז לכל זוג חרדי היו אמורים להיות כ-10 ילדים ובפועל זה לא כך. בעבר היתה תמותה של נשים בלידה ומיתת תינוקות אז בזה אולי ניתן להסביר למה לא היו משפחות גדולות בעבר, אבל גם כיום משפחות מעל 10 ילדים זה דבר נדיר, ומה שכתבת ש"ופוק חזי כמה משפחות מבורכות יש שלא פשוטים ידיהם לצדקה…" אז כמה הם מתוך כלל הציבור של משפחות מבורכות? פוק חזי בפרסומים של אגודות כגון "יד אליעזר", "חסדי נעמי" "קופת העיר", "לחם יהודה" ועוד ותראה בכמה משפחות הם תומכים. בתוך עמי אנוכי יושבת ואני רואה כמה מגיעים לכל מיני חלוקות חינמיות. מי יודע כמה מהן היו מחזיקות מעמד ללא אותן חלוקות. איך יתכן שאדם רואה שמצבו הכלכלי הולך ומדרדר (לפעמים הוא אפילו חולה ויש לו הוצאות רפואיות גדולות) אבל יחד עם האשה (שאולי לא לימדו אותה שאינה חייבת), ממשיכים להביא עוד ילדים בידיעה שהם כמעט בודאות יפלו כעול על אחרים. לא חסרים מקרים שבהם העוני לא מחויב אלא האדם הכניס את עצמו למצב כזה. (יש הבדל אם אדם עבר מחלה/אסון לביו מצב שהאדם ממשיך ללמוד, כך העול נופל על אשתו ואילו הוא "על מי מנוחות ינהלני" ויש כאלו לא מעט. יש הבדל בין לעזור למשפחה שעושה השתדלות כדי להחזיק אותם, לבין להחזיק מי שלא עושים את אותה השתדלות. ובכלל אני גם קשה לנשים שיש להם משפחות גדולות כאשר מדובר בלארח את הילידים/נכדים וכורעות תחת הנטל כי בגיל מבוגר יש פחות כח. כמו שישנם אנשים שמה שהם מרויחים מספיק להם וחיים בחשבון למה האישה לא יכולה לומר "מספיק לי X ילדים שכבר ילדתי" שהקב"ה יתן גם לאחרות.
אני חוזר ואומר, גם אני בתוך עמי יושב, ובדרך כלל אדם נורמטיבי בריא כששני ההורים כאלו, אפשר להגדיל הכנסות, ולא מתפרנסים מאירגוני הצדקה. הם נועדו בדרך כלל לאנשים שאין להם יכולת השתכרות מסיבות משפחתיות או מנטליות או רפואיות שלא לדבר על משפחות חד הוריות וכדומה, ונכון שיש כאלו רבים מאוד לצערנו, או מצבי דחק זמניים שזה גם דבר שעלול לקרות. ולכן, כאשר יש קושי מסויים רפואי פיזי נפשי וכו', יש להתייעץ בענין זה, ולא רק מצד הפרנסה אלא בגלל היכולות הנפשיות בגידול הילדים, מה שלפעמים פוגע בילדים בבית וכו' ואין צורך להאריך בזה. התשובה כאן מדברת ברמה הכללית, כשיש לנו שני בני זוג בריאים שמחים בעלי יכולות מנטליות וכו', שאולי ידרש מהם להשקיע יותר בפרנסה, ואולי ידרש מהם לחיות יותר מתוך חשבון, אבל הם לא צריכים למנוע ילודה מטעמי פרנסה.
נראה לי קצת הזוי מה שהרב כותב במחילה .הרי אנו מדברים על זוג שעושה את המקסימום מבחינתו הוא עובד עד כמה שהוא יכול והיא שתי משמרות אנו לא מדברים על אדםעצלן שלא רוצה הרבה ילדים כי אין לו כח לעבוד אז כמה ההורים יכולים להשתדל? שיעבדו 14 שעות ביממה ?16? וחוצמיזה שללא ספק בעיות בפרנסה יוצרות גם בעיות בשלום בית זה לא סוד אז אם הוא יודע שיתקשה בפרנסה שגם ככה קשה לו יתכן והתורה תגיד לו אם אתה יודע בעצמיך שקשה לך ואתה
דייך במה שיש לך יש את החיוב מהתורה הבסיסי מכאן והילך זה בגדר הרצון להטיב עם עוד ילדים אם אתה יודע
שלא תוכל לעמוד בזה אינך חייב
אגב אני שומע אנשים טוענים אם זה קשה נפשית לאישה אז ודאי שיש אפשרות למנוע .וכי לפרנס עוד ילד לא יפגע בנפש של האשה אם קשה לה שהיא עובדת קשה .
לא מצאתי בחז"ל ראיה שאדם חייב להשתדל שיהיו לו כמה שיותר ילדים בכל מחיר. ואגב אם יש לאדם רכב או דירה והוא חי טוב אז נגיד לו מה פתאום אולי תמכור את הדירה וכך יהיה לך לפרנס עוד ילד? ותחייה יותר בפשטות ?
התשובה היא לפי דעתי בכל אדם שיודע ומכיר את אשתו ועצמו אם יוכל לעמוד בזה { מבחינה כלכלית } ואם הוא יודע שיזדקק לידי מתנת בשר ודם אז לא מוטל עליו עוד חיוב לילודה { כאמור רוב הציבור מסתדר נפלא } אני קצת חולק על הטענה שאין לערב שיקולים כלכליים אם אדם יודע שיהיה לו ולאשתו קשה כלכלית זה גם קשה נפשית
{איני מדבר על כך או כך מספר ילדים אני מדבר על עיקרון}
ב. לגבי מה שהוזכר עיניין הקופות צדקה לפעמין אני רואה
" אב ל10 ילדים שהבנק רוצה להוציא אותו מהדירה שעושים לו הוצאה לפועל כי הוא בפיגורים וחובות " וכו
ואני שואל מה פתאום שהוא במצב קשה אם הוא במצב שעושים לו הוצאה לפועל אז יש לו דירה " מה פתאום שהציבור ישלם לו את המשכנתא? אדרבה שיעשו לו הןצאה לפועל יחזיר את החובות ואם השאר יחיה בכבוד וישכור דירה וכי לכולם יש דירה ?
לכן דעתי היא לתת צדקה באופן פרטי ולא להאמין לרוב המודעות הדרמטיות שיש בכל מיני עלונים על זה אמרתי שחלק מהאנשים זה ניהיה שיטת חיים אצלם { כאמור מיעוט אבל יש כזו התנהלות בציבור } זו מציאות
בן אדם אומר אני בחובות של 800000 שקל או אפי 300 אלף איך הוא הגיע לסכום הזה ? שיעשה חתונות מצומצמות לילדים שימכור את הדירה שבה הוא חי .
זה נקרא מעלה למכור את הדירה כדי לחתן ילדים?
פשוט הוא שאם אין לך כסף אז תמכור את הדירה למה איך תחזיר 400000 או 500000 ש"ח כשיש לך בלי עין הרע הרבה ילדים? או שתעשה חתונה 20 איש כמו שהתחתנו פעם ? מה הבעיה ?
זה מציאות שהרבה בציבור מסתובבים עם חובות אדירים שאין להם איך להחזיר על זה גם הרב וגם אני "בתוך עמי אנכי יושבת . פה אני מסכים שצריך שינוי בתפיסה וכאן מדובר במיינסטרים של החברה החרדים לא מיעוט שבמיעוט
אתה חייב 100 אלף 200 אלף נו איכשהו סביר איך אדם מגיע לסכום של 600 או 700?
הרב אלישיב חיתן הרבה ילדים עם כמה חובות הוא נפטר?
לסיכום כמה נקודות:
כאשר יש מצב נפשי קשה, חשש ממצב נפשי קשה וכדומה, יש להתייעץ פרטני, כאשר הנושא הוא כסף נטו, אפשר קצת לבטוח בה', כל אדם שעובד ומתפרנס יודע כמה הזדמנויות ושינויים יש במצב הכלכלי כל הזמן, ואני בטוח שמי שנזקק לכך ויש לו יכולת השתכרות מצליח להשתכר וזוכה לסייעתא דשמיא.
בנוגע לשאלה למי לתת כספי צדקה, יש אירגונים שבודקים היטב את הנצרכים ואפשר לסמוך עליהם שזה לא סתם, הם נכנסים לבתים משלבים סומכים ומסייעים בהגדלת הכנסות ולא נוהגים בכסף בפזיזות, מהם אני יכול למנות את קופת העיר בני ברק ואת פותח את ידיך יווה יעקב, יש עוד ובכל מקום ניתן להתייעץ עם רב מקומי לגבי הנושא הזה.
לגבי איך מגיעים לחובות, העולם נראה בעיניך פשטני מידי אבל מה לעשות שזה לא כך… נכון שהיה צריך שינוי תפיסה בציבור, אבל כל עוד זה לא קורה, אדם שיחליט שהוא לא נכנס לחובות והוא לא נותן לבת שלו יותר ממאה אלף ש"ח וכדומה, עשוי להשאר עם הילדה בבית או לחתן אותה עם אדם שאינו מתאים לה [בציבור הספרדי והחסידי זה אפשרי, אני מדבר בציבור הליטאי], אז מה הוא יעשה? הוא יכול לתקן את העולם?! הוא מחתן אותה, המחותנים לא יסכימו לחתונה של עשרים איש, אז מה יעשה, לא יחתן אותה? יבטל את השידוך? אז נכון, ברור, אם אין לו אפשרות אסור לקחת חובות וזה בגדר לווה רשע ולא ישלם, אבל לאסוף כסף במצב כזה זה אפשרי, וזו הכנסת כלה אמיתית, כי בסופו של דבר, אחרי שהעולם משוגע אין לאותו אדם ברירה. כמו כן, מצוי שאדם לוקח הלוואה והתוכניות משתבשות לו, אז נכון זו הרפתקה שלא היה נכנס אליה ללא הכרח אבל חשב שיצליח ונכשל, מה יעשה עכשיו. אינני מצדיק את מציאות החיים הזו, אבל ככל שזה המצב ודאי שמצוה לעזור ולסייע.
וב"ה, ואני חוזר ואומר, עם כל הקושי 95% מהציבור הליטאי שמתמודד עם הקושי הזה, עושה זאת ללא בקשות צדקה, כלומר, שאנשים מצליחים להשתכר לפרוס חובות, לפעמים גם מוכרים דירות, אבל בקשות הצדקה הם עדיין במקרי הקיצון. ב"ה! ולכן לומר למנוע ילודה כי "איך אני אחתן אותה" בעיני זה מקטני אמנה.
השאר תגובה