ברכת המזון למי שאכל ולא שתה

לאחר ברכת המזון, אם ישתה נעשה החיוב דאורייתא, ומה שקודם לכן בירך – מדרבנן – אינו פוטר חיוב דאורייתא..

אסביר את הענין: השואל מתייחס לשיטת ספר היראים שסובר שמה שנאמר בתורה ואכלת ושבעת וברכת, הכוונה שיש אכילה, ויש שביעה שהיא השתייה שעם האוכל, ולפי דבריו, רק מי שגם אכל וגם שתה חייב ברכת המזון מהתורה. מי שאכל ולא שתה, חייב רק מדרבנן. עד כאן פשוט. עכשיו יוצא דבר מעניין: יש לנו הרי כלל שהמחוייב מדרבנן לא מוציא ידי חובה מי שמחוייב מהתורה, כי חיובו פחות יותר, חשבון כזה יכול להיות גם באותו אדם עצמו, אם בשעת הברכה הוא היה חייב רק מדרבנן, ואחרי הברכה מתחדשת לגביו סיבה שבעצם עכשיו הוא חייב מהתורה, אז מה שבירך קודם בשעה שעוד לא היה מחוייב אלא מדרבנן, אינו פוטר את החידוש הזה שנוצר בו עתה. מעתה, כאשר הוא רק אכל ובירך, ועכשיו הוא שותה, מתקיים בו "ושבעת", ואם כן עכשיו יש לו כבר סיבה לברכת המזון דאורייתא, ויוצא שמה שבירך קודם לא הועיל לו, וכך עכשיו בגלל ששתה כוס מים, הוא צריך שוב לברך ברכת המזון על מה שאכל… אלא שלהלכה אנו לא פוסקים בזה כדברי היראים.