שאלה:
בעקבות המקרים שנחשפים בתקשורת, נראה לי שחשוב לקבל השקפה נכונה והלכה ברורה לגבי המקובל היום לפתור בעיות באמצעות התקשורת או רשתות חברתיות ולא דרך בתי דין, או רבנים, אשר אין ספק שידעו לפנות גם לגורמי מקצוע או אכיפת החוק במקום הצורך.
כאשר אדם משחרר משהו לאוויר העולם המופקר הוא יוצר גלי צונאמי חסרי שליטה, כך שעוד טרם נדון העניין ע"י האנשים הראויים לשפוט אותו, או לפעול בדרך מושכלת, נחרץ הדין, עליו, על אישתו, ילדיו, הוריו וכו'.
האם אחד שברור שסרך, צריך לפרסם את זה עם פאשקווילים ורמקולים ברחובות מבלי אישור של בית דין, או לפחות רב שכונה וכדו'
ידוע לי שאחד התנאים שמותר לספר לשון הרע לתועלת, הוא שהנזק שיגרם הוא במידתיות, מה שלא נראה קורה כאשר מפרסמים ברשת חברתית או עיתון.
אודה אם תבררו לנו את הענין
תשובה:
אתה צודק לגמרי, יחד עם זאת חייבים להקים מנגנון רבני שיהיה מקובל על כל שדרות הציבור שאגן יברר תלונות מסוג זה וינקוט צעדים תקיפים כנגד כל אדם פוגעני. בית דין כזה ידע לעשות הכל בצורה הנכונה והמדוייקת, למנוע פגיעות נוספות, ליצור גורם הרתעה תוך שמירה מקסימלית על כבוד הנוגעים בדבר שאינם אשמים.
בשורות טובות.
תודה על התשובה, ובאין בית דין המוסכם על כל שדרות הציבור, האם יש היתר כזה?
הרי תמיד עדיף לבדוק עם סמכות רבנית רצינית (או בית דין שבעיר, או לפחות רב העיר או אפילו רב השכונה) את דרך הפעולה מאשר לפעול באופן כל כך מופקר, אני מדגיש שהשאלה היא עקרונית ולא גבי מקרה ספציפי כגון האחרון
פשוט וברור. חובה לגשת לרב נבון ובר דעת, וחובה על הרב לנקוט בכל האמצעיים לקיים ובערת הרע מקרבך ולמנוע כל נזק נוסף.
למה ההנחה שאלו שפרסמו לא שאלו רבנים לפני?
לא נכנסנו בשאלה זו לשום סיפור ספציפי אלא לעצם העיקרון, טיפול בבעיות כאלו בתחום הרבני ובבית דין ולא בתקשורת, בטח לא בעיתון הארץ.
ובעניין זה ברצוני לשאול, אם מותר להאמין לסיפור, כמובן לא על סמך הפרסום בעיתון הארץ, אלא על סמך הרבנים (שאינם באים משורותי) שמעידים שבאו לפניהם 22 עידים עם דברים חמורים, ובנוסף הקלטה שהמדובר עצמו נשמע בה כמודה על מקרה אחד לפחות. האם מותר לי להאמין לכ"ז, או שאני צריך לנהוג כעיוור לגמרי ולומר שלא בטוח שזה נכון וכו וכו… ורק למיחש שרי?
לחומר ורגישות העניין, אבקש שאף אחד מן המגיבים לא יגיב על דברי, זולת הרבנים שליט"א אם ירצו.
מאחר ויש גם פקפוקים שונים על האופן בו התבררו העדויות בבית הדין שם, ואודות היחס לחלק מהראיות שלפניהם, ואין לנו מידע על היקף המעשה, אף שהתחושה היא שאין עשן בלי אש וזה לכל הפחות למיחש, אין צורך לגבש מסקנות מאחר שאין בכך צורך עניני. די לנו במה שכן חוששים ומעריכים.
השאר תגובה