הרהורים לבר/בת מצווה / תאריכים

שאלה:

אחיין שלי חוגג 13 בקרוב ואחותו חוגגת 12 גם ורצינו לשלב את החגיגה.
רצינו לעלות לכותל ולחגוג שם ע"פ התאריך הלועזי אך הבנתי שיש לעשות עלייה לתורה עפ"י תאריך עברי.
התאריך של הבת הוא ט בשבט ושל הבת יד בשבט, ורצינו לעלות לכותל ב3.2.
האם אפשרי לעלות לתורה ולחגוג בכותל בתאריכים שונים? גם מבחינת הבן וגם מבחינת הבת.

תשובה:

בגלל הטעות בהקלדה הבת הבת לא בדקתי את התאריך שכתבת, אבל אכתוב את העיקרון: את החגיגה אפשר לעשות מתי שרוצים, אבל הבן יכול לעלות לתורה אך ורק לאחר שנעשה בן 13 לפי התאריך העברי. מכאן ואילך השמים הם הגבול.

אבל יש משהו שמאוד חשוב לי לכתוב, ואולי יעזור, זה חצוב מנימי נפשי, ומתוך 3500 שנות יהדות שמהם באנו.

מצות תפילין היא צינור הקשר שבין היהודי לבורא עולם. הגמרא במסכת ברכות אומרת דבר פלאי ממש! הגמרא מתארת, שכשם שיש לנו תפילין בהן כתוב שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, כך גם לבורא עולם יש כביכול תפילין [במובן רוחני רעיוני] שבהן כתוב "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". כלומר, עם התפילין אנחנו ובורא עולם דומים לבני זוג שנמצאים מרוחקים פיזית אחד מהשני, ומחמת אהבתם, תמיד יש להם בכיס את תמונת בן הזוג, להביט בו להתייחד איתו ולהתגעגע. בתפילין שלנו יש את אחדות ה', ובתפילין שלו יש את אחדות ישראל. ולכן, כאשר אדם מניח את התפילין על זרועו כנגד הלב, ועל ראשו כנגד המוח, הוא בעצם מתייחד עם הבורא ומתקשר איתו בקשר נצחי, על ידי אותו חפץ קדושה שהוא אגב הדבר הכי קדוש שיש לנו בבית.

לכן, מאוד חשוב להנחיל את כל זה לילד, שידע ויפנים באופן בלתי מתפשר, שלעולם, אבל לעולם, לא יעבור עליו יום ללא הנחת תפילין, ויהי מה! בית ספר צבא עבודה, כלום לא משנה! יהודים אנחנו גאים ביהדותנו, ולא מוותרים על עקרונותינו, ועל התייחדותנו עם בוראנו! כך יחיה חיים יהודיים, בעזרת ה' עזרת הבורא תלווה אותו בכל מהלך חייו, ותראו ממנו רק אושר ושמחה.

יום הבר מצוה הוא יום מרגש עד מאוד, וכאשר שמים רגע בצד את כל הבלונים והמוזיקה והחברים, ומבינים מה זה קשר עם בורא עולם, לבן אגב גם לבת, שאמנם אין לה תפילין אבל יש לנו שבת ועוד צינורות שפע, אז כל החיים הנפשיים נעשים אחרים לגמרי.

אשריכם שזכיתם לגדל את ילדי ישראל לתורה ולמצוות, תראו מהם רק נחת ושמחה כל הימים בבריאות ובנעימות!