קבורת נפלים ומילתם

שאלה:

עברתי לידה רגילה בשבוע 22 +2 , לעובר לא היו מומים והוא היה תקין , הוא נולד חי ושלם אך מיד בצאתו ליבו הפסיק לפעום כיוון שאבריו לא היו בשלים מספיק ובשבוע 22 לא עושים החייאה.. הלידה קרתה עקב היחלשות צוואר הרחם שלי ולא מאחר ובילוד היה פגם.
השאלה שלי מבחינת הקבורה, ידוע לי שחברת קדישא טמנה אותו אתמול ונאמר לי שיקח זמן עד שיעשו מצבה. השאלה שלי היא האם נותנים לילד שם? האם עושים מצבה? מה כותבים על המצבה? האם צריך להתפלל? להדליק נר? לומר תפילה?

תשובה:

עובר בחודש החמישי כבר קוברים, אבל אין לנהוג בו דיני אבלות. לגבי שם: אכן נוהגים למול אותו ולתת לו שם, ראה במקורות. אני מניח שהדבר נעשה ע"י החברה קדישא. אולם אין צורך לעשות שום דבר לעילוי נשמתו, הוא בא לתיקונו וזו נשמה זכה וטהורה ללא חטא.

בשורות טובות ישועות ונחמות, ובעזרת ה' זרע בר קיימא.

מקורות:

על כך שאין דיני אבלות על נפל שלא חי שלושים יום,ראה שו"ע יו"ד סימן שמ ס"ל. סימן שעח ס"ו.

הפוסקים חולקים בנושא האם יש חיוב קבורה בנפל או לא. דעת המגן אברהם (תקכו ס”ק ג’) שיש חיוב קבורה גם בנפלים. וכן כתבו חתם סופר או”ח קמד, שו”ת אבני נזר יו”ד תע”ב, אבני צדק יו”ד קמה, שו”ת מנחת אלעזר ח”א סי’ נב שהאריך בזה. ויש שחולקים וסוברים שאין חיוב קבורה בנפלים, ראה שו”ת בנין ציון קי”ג, ור’ יונתן אייבשיץ בספרו בינה לעיתים על הרמב”ם (הלכות יו”ט פ”ב ה”ג). אולם הלכה למעשה המנהג הוא לקרוב עוברים.

אכן בשו”ת שואל ומשיב (הובא במשמרת שלום אבלות אות קיג) ציין דוקא אם נולד בחודש החמישי כשהוא שלם באבריו. ובשו”ת מהרש”ם ח”ד סי’ קמו ציין כבר על חודש רביעי. אני לא בטוח שהזמנים הללו הם בדוקא, העיקר שיש ראשו ורובו כלומר יש צורה של עובר, אז הוא חייב בקבורה. ראה באבני נזר שם שהביא מהב”י בשם הרמב”ן בסי’ שעד כי מעיקר הדין קבורה הוא בראשו ורובו.

לגבי המנהג למול אותו בטרם הקרובה ולתת לו שם, ראה בשו"ת נודע ביהודה קמא יו"ד סי' קסד, שו"ת השיב משה או"ח סי' יג, וראה בשדה חמד אבלות אות קמא. ואם קברו אותו בלי לקרוא לו שם ראה בפתחי תשובה יו"ד רסג ס"ק יא שנהגו לקרוא לו שם לאחר מכן. בכל אופן במקרה זה שהמדובר הוא בעובר שיצא לאוויר העולם חי כבר בשו"ע יו"ד שם רסג סעי' ה' הביא שנהגו למול אותו לקרא לו שם: "תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה, מלין אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה. אבל משימים לו שם, לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים". ומקורו הוא מהרא"ש במו"ק.