שאלה:
אחד שבירך ברכת המפיל וכבר שוכב שעה או שעתים ועדין לא נרדם האם מותר לו לקום לדבר וללמוד וכמה זמן צריך לשכב בשביל הברכה אשמח לקבל תשובה עם מקורות
ישר כוח
תשובה:
שלום וברכה
זו באמת שאלה זלא נתפרשה כל כך בפוסקים, אולם באשל אברהם תנינא סי' רלט נראה שהחמיר בזה מאוד, הוא כותב שאם לא נרדם וכבר עלה עמוד השחר ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית מותר לו לקרוא קריאת שמע כי כבר בוקר וכו', כלומר בלילה, אין עצה. אבל אינני יודע אם זו דעה מוסכמת לגמרי, זה מה שמצאתי בענין זה.
בברכת הבית שער ל"א סעיף ב
.. וכן אם אינו יכול לישן זמן מרובה יכול לקום ולעסוק בתורה
ופשטות הכוונה שאינו נרדם זמן מרובה שמדבר שם בדין הפסק בין הברכה לשינה
ראה בספר פסקי תשובות סימן רלט הערה 39
הגרע הוכיח שברכת המפיל נתקנה על מנהגו של עולם ולא על השינה הפרטית של האדם,ורק לכתחילה יש להחמיר ולא לדבר אחריה עד שירדם,אבל אם צריך לברך אשר יצר או נזכר שלא ספר ספירת העומר או ששכח להתפלל ערבית וכד,מותר לו לברך,אז אני הקטן חושב שאם לא נרדם זמן רב ורוצה להגות בדברי תורה, איני מוצא סיבה למה לא?
הדוגמאות שהזכרת הן מחוייבות [ומוסכמות גם על האשל אברהם שציינתי], כאן הנדון לעשות דבר שאינו מחוייב עתה.
אני מתקשה להבין,אם מותר להפסיק בשביל חיוב דרבנן לברך אשר יצר לא כל שכן שיפסיק לצורך קיום מצוות תלמוד תורה?! והרי אם לא נרדם ממילא נכנס בחשש ביטול תורה לשכב ולבהות בקירות..
ביטול תורה פירושו שלא ללמוד בזמן שצריך ללמוד, אם כרגע הוא לא צריך ללמוד בגלל שיש לו חשש הפסק, אין ביטול תורה, אלו דברים פשוטים, ועכ"פ הרי הבאתי מקור, וכי ממעי יצאו הדברים?
אני רק מעלה קל וחומר לענ"ד.
כבודו ממש לא חייב להסכים עם סברת ההדיוט שלי.
ראה קנה בשם ח'ד סי' יח' שכתב 'ואעפ"י דלהלכה בודאי אין לזוז מהכרעת הפוסקים בזה, מכל מקום נראה לענ"ד, דבמקום הצורך בודאי אפשר לסמוך על סברת גדולי הפוסקים דס"ל דמעיקרא דדינא ליכא שום איסור להפסיק אפילו בדיבור אף לאחר שכבר בירך ברכת המפיל, וכש"כ דמותר לישב וללמוד אם אינו יכול לירדם ולישן. זה הוא מה שנלע"ד בנידון זה בס"ד'
השאר תגובה