שאלה:
הייתי בחו'ל במקום שאין טבילה.התקשרתי לגוי שאני מכיר ואמרתי לו שאני נותן לו במתנה את הכלי ושישאיל לי אותו.אח'כ עשיתי ע'י חבר הגבהה בשביל הגוי האם הועיל או כיון שאין זכיה לגוי לא מהני?מצד שני פה זה לא ממש זכיה כי הוא כבר ידע מהנעשה
תשובה:
שלום וברכה
בב"ח יו"ד סי' קסח סעי' יג הביא שאף שאין זכייה לגוי אודיתא מועיל בגוי, ולכן ניתן לעשות קנין כזה שכותב לו בהודאה שהכלי הזה הוא שלו, ועיין שם ראיותיו. ממילא נראה שזה יהיה פתרון טוב.
חג שמח.
מקורות:
דברי הב"ח שם: גוי שאומר לישראל וכו' ונעשה שלוחו וכו'. נראה דלפי טעם זה שאמר נעשה שלוחו של המלוה וכו' א"כ אף לשליח אין איסור והא דכתב רבינו גרשום שמותר למלוה ליקח הרבית מיד ישראל לאו דוקא מלוה מותר דהוא הדין שליח נמי מותר וחדא מינייהו נקט ובמרדכי (סי' שלז) והגהות אשיר"י (סי' נד) ותשובות הרא"ש כלל ק"ח סימן ה' כולם כתבו על שם אבי העזרי דהוא ראבי"ה דכן הדין אם אמר לו הגוי לראובן תשים משכון במקומי ולקח הישראל משכונו ואמר לשמעון זה המשכון של גוי או שאמר לו אני מזכהו לך תחתיו דגוי ונתרצה שמעון מותר לו לקבל הרבית מישראל הממשכן וכו' דכיון דהטעם הוא שהישראל הממשכן הוא שלוחו של המלוה להוליך מעותיו לגוי ולחזור וליקח מן הגוי קרן ורבית אין כאן איסור לא למלוה ולא לשליח ואפילו בלא משכון כל עיקר נמי מותר כמו שכתב בית יוסף בשם הר"ן ונמוקי יוסף לדעת רבינו גרשום והדברים מבוארים בדברי בעל התרומות שכתב בשם הרמב"ן שמצא בתשובת רבינו גרשום והוא שלא יתחייב ישראל השליח באחריותו של קרן ורבית וכו' ועיין בבית יוסף לשם (עמ' קטו ד"ה ומיהו, וד"ה ואם הגוי השואל) כתב על שם בעל התרומות בשם הר"ר אשר מלוני"ל שחולק על זה וסבירא ליה דדוקא היכא שקנאו הגוי למשכון מיד ישראל במשיכה אבל אין הישראל יכול לזכות לגוי המשכון דאין שליחות וזכייה לגוי וכו' מיהו בדברי רבינו גרשום וראב"ן וראבי"ה אין ספק דאינהו מתירין לגמרי ודלא כבית יוסף שנראה מדבריו כמסתפק אם יש היתר לשליח לראבי"ה ומה שקשה היאך יאמר הישראל אני מזכהו לך תחתיו דגוי הלא אין זכייה לגוי הנה אפשר ליישב דהכי קאמר שיהא זוכה בו בדרך שיזכה בו הגוי כגון באודיתא כדאמר בפרק מי שמת (ב"ב קמט א) בעובדא דאיסור גיורא דאפילו בגוי גמור קני ליה באודיתא וכדכתב הרמב"ם בפרק ט' מהלכות זכייה (ה"ט) [רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ט הלכה ט: שכיב מרע שהודה שיש לו לפלוני אצלי כך וכך תנוהו לו, או שאמר כלי פלוני פקדון הוא בידי לפלוני תנוהו לו, חצר פלונית של פלוני הוא, חוב שיש לי ביד פלוני אינו שלי של פלוני הוא, בכל אלו הדברים וכיוצא בהן הודאתו הודיה, ואפילו הודה הגר לבנו שאין הורתו בקדושה דבריו קיימין, אפילו הודה שכיב מרע לעכו"ם נותנין לו.] ובסמוך (סוף עמ' קיז סט"ו ד"ה ומ"ש בית יוסף) יתבאר עוד בסייעתא דשמיא. ועיין בבית יוסף דתחלה כתב דבמזכה משכונו לגוי זכה בו המלוה מכח הגוי ואף השליח לא עשה איסור ואח"כ כתב בהיפך דהישראל שיודע שהמשכון שלו אסור אפילו במזכה למלוה במקום הגוי לא זכה הלה מכח הגוי דהא גוי לית ליה זכייה וא"כ דבריו סותרין והעיקר כדפרישית דזכה בו במקום גוי על ידי אודיתא ודוק: ומ"ש בית יוסף אדברי ראבי"ה אבל הרא"ש חלוק על זה כמו שכתב רבינו בסמוך דאפילו כשאחריות המשכון או מעות הקרן על השליח אסור כל שכן ליטול רבית מהלוה אם הגוי אלם עכ"ל. לא נהירא. גם מ"ש בית יוסף קודם זה אדברי המרדכי בשם ראבי"ה דאם הניח ישראל משכונו בעד הגוי ואומר לו זה המשכון של גוי הוא או שאומר לו אני מזכהו לך תחתיו דגוי מותר לו לקבל הרבית מישראל הממשכן וכו' שכל זה אסור לדעת הרא"ש נ"ל דאינו כן אלא גם הרא"ש מודה בזה דאע"ג דסבירא ליה דלכתחלה צריך שיאמר אתה תהיה שלוחי וכו' מכל מקום בדיעבד מודה דנעשה שלוחו של ישראל ולכך אפילו בהניח לו משכונו ואומר זה משכון של גוי או שאומר לו אני מזכהו לך תחתיו דגוי נמי שרי ולאו דוקא זכייה שהרי אין זכייה לגוי אלא כלומר בדרך שיזכה בו הגוי כגון באודיתא כדאיתא פרק מי שמת (ב"ב קמט א) בעובדא דאיסור גיורא ולאו דוקא בכהאי גוונא שהודה הגר לבנו שאין הורתו בקדושה דקנה ליה באודיתא אלא אפילו בגוי וכן כתב הרמב"ם בפרק ט' מהלכות זכייה (ה"ט) אפילו הודה שכיב מרע לגוי נותנים לו ופשיטא דלאו דוקא שכיב מרע ולא נקט הרמב"ם בלשונו שכיב מרע אלא משום דעובדא דאיסור גיורא בשכיב מרע הוה ולעולם הוא הדין בבריא וכן כתב בתשובת מיימוני שבספר משפטים סימן ל"א בהגה"ה ועוד נראה לומר דמאי דנקט הרמב"ם שכיב מרע היינו משום דסתמא דמילתא איירי כעין עובדא דאיסור גיורא דקים לן דלזכותו נתכוין ולא כדי שלא להשביע את בניו וכבר הארכתי בזה בחושן משפט סימן ר"נ (ס"ג) בסייעתא דשמיא
