שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
נער כשהיה בר מצווה סיפר לי סיפור שקיבלו הנערים סידורים חדשים במסיבה שבישיבה, ואז הניח בשולחן והלך לקחת דבר מאכל וכשחזר ראה חבירו יושב במקומו ואמר תן לי סידורי והשיב לו אינני יודע מה טיבו הרי זה שלי, והוא דחה ואמר אינו אלא שלי חביבי כי הנחתי שם כדי לקחת מאכל . והוא אמר שסידורו נעלם פעם ומצא מתוך הבלגן של מסיבה ואז החזיק בו חזק ומפני זה בטוח ששלט ודחה טענות חבירו.
וחבריו הבר מצוה שאל איזה חוצפה של זה כי היה בטוח שזה השלו אף שכולם קיבלו אותו סידור ולא כתבו שם.
הדבר נראה פשוט שזה שנמצא תחת ידו יש לו חזקה שהוא שלו כיון שלא מסר לו חבירו ואז טוען החברתיות וכדומה, ולא היה עדים לדבר, וגם לא מדובר שהוא אומן או על דבר שדרכו להשאיל וכו' כמו בב"ב דף מ"ה ומ"ו, אלא המוציא מחבירו עליו הראיה, שאם לא אמרינן כן אין לדבר סוף ואיש יניח חברו ערום כל עוד שיטען עליו משהו שזה שלו.
מה שרציתי לדעת זה גבי בכהאי גוונא שטוענים על חפץ של אדם, האם יש שבועה כלשהיא או כיון שיצא תחת ידו לא מתייחסים כלל לטענה כזו.
ודאי כהיום לא נשבעים על שום דבר, ורק רציתי לדעת הדין אם היו נשבעים. וגם מה עושים במקרה אם היו נשבעים על זה וכהיום שאינם נשבעים מה הנפקא מינה?
תודה
ברכה הצחלה ושלום
תשובה:
שלום וברכה,
אכן כמו שהבאתה מדברי הגמ' במסכת בבא בתרא וכמו שמבואר בראשונים ובפוסקים יש חזקה שמה שתחת יד האדם הוא שלו, שהחפץ נמצא ביד האדם לא מוצאים אותו ממנו [ובאמת חוקרים בזה האם הפשט שיש בזה ראיה מצד שזה בידיו או שכן ההנהגה בדיני ממונות שאי אפשר להוציא ממון שנמצא בידיו של אדם] ולכן לא מוציאים ממון שנמצא בידו של האדם ובהחזקתו כשיש ספק. במקרה הנ"ל אם הבחור טוען טענת ברי וגם מוחזק אין מוצאים ממנו. מאידך אם חברו טוען טענת ברי נגדו שהסידור שלו, היו משביעים את המוחזק שישבע נגד חברו כדי לסתור טענתו מכיון שהוא טוען כנגדו טענת ברי שכן הוא הדין בכל התובע את חברו וחברו כופר בכל שחייב שבועת היסת. אבל אם התובע לא טוען טענת ברי אלא אומר אולי הסידור שלי, לא היו משביעים את המוחזק מאחר ואין משביעים בטענת שמא.
כיום לא משביעם בבית דין, ולכן במקרה שיש חיוב שבועה נהוג שבמקום שישבע ישלם כשליש מהטענה.
בהצלחה.
