שאלה:
הנה המ"ב סי' ק"מ סק"ז כתב בשם האחרונים, דלענין הפסק של המברך באמצע קריאת התורה, מהני בזה לכוין לפטור אף על מה שיהיה לאחר היסח הדעת.
ואשמח לדעת האם זה דין בכל הברכות, כלומר, בברכות הנהנין ועוד, ?
תשובה:
שלום וברכה
בברכות הנהנין זה הרבה יותר פשוט, שם ברגע שהיה לברכה על מה לחול, גם אם תדבר או תעשה כל הפסק אחר, כל עוד לא הסחת דעת מהמשך האכילה, זה נכלל בברכה. החידוש הוא שזה מועיל גם בקריאת התורה.
הדברים נסתרים:
מדברי השבילי דוד (כללי ברכות כלל שני פרק ב אות ב) דלא מזיק היסח הדעת באמצע המצוה דאין ההיסח הדעת מבטל הצירוף של המצוה גופה, דנאמר דלא יצא המצוה כלל בשביל ההפסק הואיל דהמצוה היא ענין שלם, משא"כ באכילה שרק דעת האדם מצרפו ומהאי טעמא שייך הפסק ביניהם'.
הרי להדיא שחילק בין ברכת המצוות דלא הוי הפסק לברכת הנהנין דהוי הפסק.
אין כאן סתירה, ככל שמדובר בעשייה אחת אכן אין הפסק, בשונה מאכילה שכל נגיסה זה משהו בפני עצמו, אבל ככל שמדובר בשתי מצוות, כמו שתי בהמות לשחיטה או שתי טליתות, ברכת המצוות במצב הפוך ואסור שיהיה הפסק, ראה משנה ברורה סי' ח ס"ק כח, וזה נושא רחב בהל' שחיטה כפי שציין שם.
השאר תגובה