שאלה:
אשה שמטפלת בילדיה אחה"צ האם פטורה מתפילה מדין עוסק במצוה באופן שפעמים בשעה שמתפללת הילדים רבים וכד'.
מה השיעור בזה. הרי אשה רוב זמנה בבית מטפלת בילדים, האם פוטר אותה מקיום מצוות בזמן טיפול.
ומה הדין גבר שאשתו הלכה לדבר רשות או לדבר הכרח. ונשאר לשמור על הילדים ויכול לדחוק ולהספיק להתפלל, אבל על דרך כלל פעמים רבים בזמן שמתפלל, ולפעמים לא באמת יכול להתרכז בזמן שצריך לשמור עליהם [ביחוד בתינוק קטן]
האם באמת פטור מתפילה? האם יש ענין להדר בכזה מצב כן לדחוק ולהתפלל?
תשובה:
שלום וברכה
אין סיבה להמנע מתפילה, בסופו של דבר ניתן למצוא כמה דקות שהכל רגוע ולהתפלל, בפרט אם מתכוננים לזה כראוי, בודקים שהתינוק רגוע ולא רעב וכו', האחרים יש להם משחק מעניין או איזה ביסקויט, ואז מתפללים…
שיתקבלו התפילות ויהיה הרבה נחת.
במציאות זה נתון לויכוח…לפעמי אפשר, ולפעמים זה לא בדיוק מתאפשר….הדגש גם בשאלה היה שבסוף תפילה אמיתית מצריכה ישוב הדעת, וזה במציאות פעמים רבות אין.
מענין לענין באותו ענין, שאלה נוספת: בעל שאשתו רוצה לילך למקום כל דהוא, ויאלץ לשמור על הילדים. אך אם שומר על הילדים זה יהיה בזמן של תפילה בציבור ולכן לא יוכל ללכת להתפלל בציבור. האם בגלל זה צריך למנוע את אשתו מללכת או עכ"פ לבקש ממנה וכד'. או שבעקרון החובה שלו לא פחות משלה לשמור על הילדים. ואם כעת זה "נפל" עליו, א"כ פטור מתפילה בציבור מעיקר הדין ושוב לא חייב להטריח אותה לבטל יציאתה ואדרבה מהכ"ת להחמיר עליה ולשבש הליכות חייה בגלל רצונו במנין, הרי סו"ס עוסק במצוה פטור מן המצוה זה לכתחילה.
האם חייב לשכור בכסף ביביסיטר?
כמובן שהשאלה לא באופן שזה קורה באופן תמידי ותדיר. אך השאלה על מקרים שמזדמן כזה דבר.
אני חושב שבזמנינו שבלאו הכי התפילה שלנו לא לגמרי בכוונה הנדרשת, אין לבטל תפילה בגלל חשש מהסחת דעת.
לגבי האם לבקש מהאשה, אני חושב שהכל תלוי במצב, באופן נורמלי בני זוג שיש ביניהם שיח פתוח ושאיפות זה יבוא באופן טבעי, גם האשה מבינה שהתפילה זה משהו חשוב וכדאי להתגמש עם היציאה מעט במידת האפשר, אבל אם היא לא מבינה, אין ללחוץ.
תודה
נראה לי שלא הובנתי בשאלה גבי הבקשה מהאשה לצורך תפילה במנין.
השאלה היתה גם באופן שהאשה יראת שמים, וכל מה שבעלה יאמר לה תעשה…
אך השאלה היתה שמהכ"ת להכביד עליה.
אתן דוגמא אשה רוצה לקנות משהו בחנות שפתוחה בשעה מסויימת דוקא. או שחברות שלה נפגשות וכד' והיא היתה שמחה ללכת. דא עקא שאם תלך זה יביא סיטואציה שהבעל יאלץ לבטל ממנין. והיא אדרבה אומרת לו, שכל מה שיאמר לה תעשה. וביותר מזה אדרבה היא מצידה לא רוצה שבגלל יבוטל במנין.
רק השאלה היתה האם כ"ז נכון ע"פ דעת תורה. כלומר יתכן [לענ"ד] שדעת תורה בדיוק ההפך. כלומר אם טובת האשה והנאתה ללכת וזה לא משהו תמידי. א"כ מהכ"ת לכבול אותה רק בגלל שהוא רוצה להתפלל במנין. הרי התורה התירה ופסקה שהעוסק במצוה פטור מן המצוה.
אדרבה כרגע המצוה של הבעל זה לתת אשתו אוורור וכד', והוא ישמור על הילדים [כמובן כל עוד שזה טבעי ולא מבטל אותו מתורה בקביעות וכד']
באופן כזה יתפלל ביחידות אבל לא יבטל תפילה לגמרי.
למה הרב אמר שדוקא בזמנינו שבלאו הכי לא כ"כ מכוונים. הרי גם אם יש היכי תימצי של דורות קודמים שמכוונים תמיד, אז אם לא יכוונו כ"כ כי יהיה הסחת דעת אז נפטור מהתפילה? לא עדיף להתפלל מאשר לא להתפלל בכלל?
הדין הרי לגבי זמנם שהבא מן הדרך [שהיתה גם בזמנם עם הרבה טלטולים…] שלושה ימים פטור מתפילה, וכן חתן היה פטור מק"ש, וכבר כתבו כל הפוסקים שבזמנינו היום שהכוונה לא משהו, אין הלכות אלו נוהגות.
השאר תגובה