שאלה:
שלום,
לגבי דין של אדם בבית דין של מעלה כתוב בגמרא שבת (דף לא עמוד א) ששואלים את אדם תחילה "האם נשאת ונתת באמונה". לעומת זאת בגמרא סנהדרין (דף ז עמוד עמוד א) כתוב שתחילת דינו של אדם על דברי תורה. תוספות (בסנהדרין שם) מביאים שתי תירוצים כדי ליישב את הסתירה.
בית יוסף בסוף פירושו על טור (אורח חיים, סימן קנ"ה) אומר:"… ותוספות תירצו באופן אחר ותירוץ זה נכון הוא"
אז שאלה ראשונה שלי: לאיזה תירוץ מתייחסים מילים "ותירוץ זה נכון הוא"? כלומר האם בית יוסף אומר שתירוץ שלו נכון אע"פ שתוספות תירצו באופן אחר או שבית יוסף אומר שתירוץ של תוספות הוא נכון? והאם הוא מסכים עם תירוץ של תוספות?
שאלה שנייה שלי היא לגבי פירוש של בית חדש (שם): האם הוא מביא שתי תירוצים של תוספות מסכים עם שתי תירוצים אלו ו"רק" מסביר אותם וזהו או שהוא מוסיף איזה חידוש משל עצמו?
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה,
הבית יוסף מביא תירוץ שלו ולפי פירושו הטור היפך את הסדר הכתוב בגמרא. והב"י כותב על התירוץ שלו שזה פירוש נכון.
הב"ח לא מביא תירוץ שלו אלא מבאר את שני התירוצים של התוספות.
בהצלחה.
מקורות:
ביאור נפלא נוסף שיש על קושי' זו מופיע בדברי העין יעקב שם "ואפשר לומר על דרך דאיתא בילקוט סוף פרשת נצבים (רמז תתקמ) בשם תנא דבי אליהו (זוטא פי"ד): פעם אחת הייתי מהלך, ומצאני אדם אחד היה מתלוצץ ומלעיג בדברי, אמרתי לו, מה תשיב ליוצרך ליום הדין, אמר לי, בינה ודעה לא נתנה לי שאקרא ואשנה. אמרתי לו, בני, מה מלאכתך. א"ל, צייד. ואני אמרתי לו, מי למדך שתטול פשתן ותארגנו מצודות ותשליכה לים ותעלה הדגים מן הים. אמר לי, בינה נתנו לי מן השמים. אמרתי לו, מה ליטול פשתן ולארוג מצודות להשליכהו לים להעלות בה דגים מן הים, נתנו לך דעה ובינה מן השמים, לדברי תורה שכתוב בהם 'כי קרוב אליך הדבר מאד', לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים, מיד הרים קולו ובכה…, עי"ש, לכך אף דתחילת דינו על דברי תורה, מ"מ שואלין תחלה על משא ומתן, כדי שלא יוכל להשיב שלא ניתן לו בינה ודעת מן השמים לדברי תורה, שוב שמעתי שכוונתי בזה לדברי מו"ח זקיני הגאון המפורסם מו"ה שמעון שפירא זצ"ל".
ביאור נוסף בכך הביא באליה רבה (סוף סי' קנו) בשם זקנו מהרא"ש שאכן שואלים את האדם בבית דין של מעלה האם נשא ונתן באמונה ולאחר מכן הוא נשאל האם עסק בתורה, ומשום שאדם שאינו נושא ונותן באמונה, עדיף שגם לא יקבע עיתים לתורה כי הרי אדם שלומד תורה ולמרות זאת אין משאו ומתנו באמונה הרי הוא מחלל שם שמים וכמו שנאמר במסכת יומא דף פו אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרים עליו, אוי לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, ראו כמה מקולקלין מעשיו, וכמה מכוערין דרכיו.
ובגמרא במסכת קידושין דף מ עמוד ב נאמר שדין הלימוד קודם למעשה וכך איתא שם "וכשם שהלימוד קודם למעשה כך דינו קודם למעשה כדרב המנונא דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה שנאמר ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו" ומבאר שם המהרי"ט שהסיבה לכך שנענש האדם בתחילה על דברי תורה, היא משום שהגורם לכל שאר החטאים שהאדם עתיד להיענש עליהם הוא זה שביטל תורה ולא למד כראוי ולכן לא ידע וחטא, ומשום כך אין להחשיב את מי שעובר מפני שלא ידע כשוגג, שהרי תחילתו היא בפשיעה מכיוון שלא למד כראוי. וזה לשונו "אין תחילת דינו של אדם וכולי אבל נפרעים ממנו תחילה על ד"ת וקשה מ"ט לענין פרעון ת"ת קדים וי"ל משום דביטול תורה גרם להם ולא חשיבי כשוגגים כיון שתחילתם בפשיעה שלא למדו ומהר"ר דוד ן' זמרא ז"ל הרץ דנשאת ונתת באמונה בדברי תורה מיירי:" ומביא שם את דברי הרדב"ז שהאמור נשאת ונתת באמונה אכן מדבר על דברי תורה, ונראה שלפי דבריו הבאור הוא שאכן בדברי התורה שמכוחם היה מגיע לעסוק כמו שראוי וככל דיני התורה הקדושה במשא ובמתן, ואחר שהוא נידון על זה שוב יש מקום לדונו על כל העסק במשא ובמתן שאיננו כראוי.
באור מענין נוסף ששמעתי בשם הרבי שלמה גאנצפריד מצינו הוא שמכיוון שאדם שלומד תורה כראוי ומשאו ומתנו באמונה אומרין עליו הבריות אשרי אביו שלימדו תורה אשרי רבו שלימדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו. משום כך יש אכן לשאול קודם על משא ומתן באמונה בכדי לדעת שאכן קידש שם ה' כראוי בעסק תורתו שהרי עסק במשא ומתן כיאות וקידש שם שמים, ולאחר מכן ניתן לשאול על לימוד תורה וליתן לו שכר על עצם לימוד התורה
