איסור ממרח בשבת

שאלה:

שלום רב,

לגבי איסור ממחק [ממרח], יש לי כמה שאלות:

1. איסור ממרח זה איסור תורה, שהוא תולדה של ממחק. נכון ?

2. מי שממרח קרם על גופו באופן שאינו נבלע, האם עובר על איסור תורה או מדרבנן ? (האם על בשר אדם זה מדרבנן שאינו מתקיים [ואינו דומה לחבית] או אולי זה גם מדאורייתא ?)

3. האם יש הבדל אם ממרח על גופו או של חבירו [שכמדומה לי שיש הבדל בזה, מובא במגן אברהם] ?

4. מי שממרח קרם באופן שנבלע, זה מותר. נכון ? [להרבה פוסקים, חוץ מהרגרי"ש אלישיב זצ"ל שאוסר. אם אפשר להסביר לי טעמו].

5. כל ההיתר למרח קרם הוא דוקא כשיש צורך בכך לחולה שאין בו סכנה, שאז יש להתיר. אבל מי שעורו סדוק בגב היד, הדבר תלוי אם התחיל כבר מערב שבת [שאז מותר, לדעת כמה פוסקים, ואין איסור רפואה בשבת, שכבר התחיל קודם], ואם לא התחיל אסור. נכון ? [וכמדומה לי שלדעת כמה פוסקים מותר למרח קרם בשבת (כשעושה כמו שצריך), ואין חשש של איסור רפואה, שבזמנינו למרח קרם זה יותר תענוג מרפואה. נכון ?].

6. יש הבדל בין שמן לקרם שהשמן מותר לסוך בגופו אדם בריא, ואם עושה כן משום רפואה יש לאסור [באופן כללי], ולגבי הקרם זה תלוי אם הכל נכנס בגופו דאם לאו, עובר על איסור תורה אליבא דכו"ע. נכון ?

מחילה שאני שולח הרבה שאלות בפעם אחת. אם הרב שליט"א יכול להאיר אותי.

תודה רבה !

תשובה:

אכן נראה שלמדת טוב את הנושא.

אם אכן תרצה להעמיד את הנושא בצורה מסודרת, אני נוהג לחזור מספר ערוך השולחן שמבאר ומסכם את הנושאים באופן בהיר מאוד.

מקורות:

ערוך השולחן סי' שיד, ועי' היטב בכ"ד שם. הרמב"ם שם לקמן דין י"א כתב הממרח רטייה בשבת חייב משום מוחק את העור לפיכך אין סותמין נקב בשעוה וכיוצא בה שמא ימרח ואפילו בשומן אין סותמין הנקב גזירה משום שעוה עכ"ל ואינו מובן מאי איריא משום ממרח הא בכל דבר אוסר לסתום ותירץ המגיד משנה דהתם מיירי בסתימה גמורה דהיינו שהדבר הסותם נכנס לתוך כל חללו של הנקב ובזה שייך בונה ואסור בכל דבר ובכאן מיירי לסתום רק פי הנקב מלמעלה דבזה לא שייך בנין ומותר ורק בדבר שיש בו מירוח או חשש מירוח אסור ושאיר דברים מותר בכהאי גוונא ע"ש ויש מי שתירץ דה"פ דודאי אסור דכל דבר ורק בדבר שיש בו מירוח נתוסף עוד איסור של מירוח [כ"מ] ולענ"ד יש לתרץ דכונתו דבדבר של מירוח אפילו אם כונתו להצניע אסור כגון שמצניע שם חתיכת שעוה או שומן עב [ורק ק"ל הא שעוה הוה מוקצה ובלא"ה אסורה בטלטול ובשומן י"ל שראוי לאכילה וצ"ע] [והמג"א סקט"ז כתב שהכין השעוה מאתמול ע"ש וצ"ע מה שייך הכנה בדבר שאינו ראוי לשום מלאכת היתר ואם הכינו לסתום הנקב היה לו לסתום מבעוד יום]: והטור כתב אסור ליתן שעוה או שמן שהוא עב בנקב החבית מפני שהוא ממרח חבית שניקבה והיין יוצא ממנו אסור ליתן בו בד של שום לסותמו ואם הוא מערים ואמר שנותנו שם להצניעו אסור לאינש דעלמא ולצורבא מרבנן שרי עכ"ל ומדבריו נראה דתרתי קאמר דמקודם לא מיירי בנקב שיין יוצא משם אלא ששם יש כסדקים בעלמא שעם העת יכול להיות נקב אבל עתה אין שייך בה בנין ורק בדבר שממרח אסור וכן משמע מפירש"י [קמ"ו. ד"ה מחטאת] שכתב שממרח השעוה סביב הנקב לדובקה בדופני הכלי ע"ש ולא כתב בתוך הנקב אלא סביב לנקב כמו שעושים בסדקים ובדין השני יש נקב ממש שהיין יוצא ממנו וכן פירש"י בדין זה [קל"ט: ד"ה ומנח בברזא] ע"ש: