שאלה:
אדם רצה להקנות במתנה חפץ חשוב לרעהו. לשם כך, כתב הדבר בשטר בחתימת כתב ידו. ובנתיים השאיר השטר אצלו.
כלומר, לא היתה מסירת שטר בכלל, ולא עדים החתומים על השטר.
מה שיש זה רק, שטר בכתב יד המקנה, שעדיין נמצא אצל המקנה, והוא מודה שכתבו לשם הקנאה (כי חשב שמספיק חתימת ידו הודאתו לקניין) – האם החפץ הרשום בשטר אכן נקנה למקבל, או לא?
(נפק"מ, שברגע האחרון המקנה מתחרט על מה שכתב, ורוצה להשאיר את החפץ לעצמו)
תשובה:
שלום וברכה,
שטר מתנה שלא יצא מתחת ידו של הנותן אינה קונה למקבל המתנה. ולכן יכול לחזור בנתינת המתנה אחרי שכתב את השטר מתנה. ואפילו אם חתם עדים על השטר יכול לחזור גם למ"ד עידיו בחתומין זכין לו, שכל עוד שלא יצא מתחת ידו אינו כלום.
בהצלחה.
מקורות:
שולחן ערוך חושן משפט הלכות מתנת שכיב מרע סימן רנ סעיף כה
מי שמת ונמצאת מתנה קשורה על ירכו, אף על פי שהיא בעדים וקנו מידו כדי ליפות כח אלו שנתן להם, הרי זה אינה כלום, שאני אומר כתבה ונמלך. ואם זיכה בה לאחר, בין מהיורשים בין שאינו מהיורשים, כל הדברים שבה קיימים ככל מתנות שכיב מרע. וכן מי שכתב שטר חוב על עצמו בשם אחר או בשם אחד מבניו, ונתן השטר על יד שליש וא"ל: יהי זה אצלך, ולא פירש לו כלום, או שאמר ליה: הנח עד שאומר לך מה תעשה, ומת, אינו כלום. ובמתנת בריא בקנין, כשהקנה קנה המקבל) (טור בשם הרא"ש).
