שאלה:
שלום הרב. בתפילות המתקיימות בשטח הפתוח בשכונות בערים בהם יש רבים שאינם שומרי הלכה, למרות שלכתחילה משתדלים להתפלל יחסית בצד, יש מצבים בהם נשים עלולות לעבור בלבוש שאינו מכסה את כל הנדרש, מה שלכאורה מעלה בעיה לומר מולן דברים שבקדושה. 1. האם הבעיה תלוייה בהרהור או בעצם הראייה (נפק"מ בין שרוול קצר מדי וכדומה, לבין לבוש חושפני יותר)? 2. האם חייבים הפנייה מלאה של הראש, או דיו בעצימת עיניים או אפילו להישאר עם עיניים פקוחות אך מופנות כלפי מטה וממילא הוא לא רואה? 3. מתפלל שאמנם מפנה הראש, אך הש"צ אינו מדקדק או אינו מודע למצב כך שהוא ממשיך למרות שהמראה מול עיניו (גם אם לא קרוב ממש), האם זה פוסל את הברכה גם עבור השומע ועונה אמן? או שהעונה אמן כאילו ברך בעצמו כך שאם הוא שמר על עצמו כנדרש, בעיה מצד המברך אינה משליכה עליו? בתודה מראש.
תשובה:
נכון שטען האיסור הוא ההרהור, אבל למעשה זה נקבע לאיסור גם כשאדם סבור שלא יבוא להרהור, אם אינה לבושה בצניעות יש לעצום עינים. עדיף גם החזרת פנים, אבל בשעת הדחק לפחות עצימת עינים בלי החזרת פנים או החזרת פנים בלי עצימת עיניים, ראה משנה ברורה ושו"ע הרבה בתחילת סי' עה.
אפשר לענות אמן, ולא צריך לדקדק על הש"ץ מה הוא בדיוק עושה ואם עצם או לא.
