אם לספר לבעל המיועד על הפלה

שאלה:

ברצוני לשאול. בחורה צעירה דתיה לא נשואה שנכשלה והרתה ולאחר שקיבלה היתר מכמה רבנים ביצעה הפלה. האם בפגישות הבאות שלה היא צריכה להודיע לבחורים איתם היא נפגשת על כך?

תשובה:

את עצם ההפלה לא צריך לספר. אין כל קשר. עצם הדבר שהיא בעולה ולא בתולה הוא כן דבר שהבעל המיועד אמור לדעת או לפחות לקחת בחשבון, כיון שזה משמעותי מבחינת הנישואין והכתובה, שלא יהיה חשש מקח טעות, אבל הנושא של ההפלה אינו רלוונטי.

ולענין זה שהיא בעולה: לכאורה היא צריכה לומר זאת למשודך שלה. אם כי בדיעבד גדול פסק הרב פעלים שאינה צריכה לומר. ובכל מקרה אני לא בטוח כלל שהיא צריכה לומר זאת מראש, היא יכולה גם להמתין עד סמוך הנישואין ואז לומר לו.

ויש בשאלה זו כמה הבטים, יש את נושא של הקידושין, ויש נושא של הכתובה, שאם היא אכן לא בתולה לא מגיע לה כתוב אא"כ היא אומרת לו ובכל זאת הוא יתחייב לה כתובה (מה שסביר להניח שיקרה).

נפסק בשו”ע (אבה”ע סי’ סח) כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה זה מקח טעות. (וקידושיה קידושי ספק, וצריכה שוב קידושין ראה ב”ש שם ס”ק כד). אלא שאם האשה לא תספר לו קרוב לודאי שלעולם לא ידע מכך, ולכן יש שרצו לומר אולי אין זה מקח טעות. כך כתב הגר”י גרוסמן זצ”ל בשאלה לגרי”ש אלישיב זצ”ל אודות נערה שמעדה ונבעלה מרצון ואינה רוצה לספר על כך לארוסה, והביא לכך ראיה מהתוס’ ביבמות נו,א. אולם הגרי”ש אלישיב דחה את ראייתו, והוכיח שיש מקח טעות אין כל הבדל אם יוודע לאיש או לא, אלא עצם זה שיש מום במקח הרי זה מבטל את הקידושין. (ראה קובץ תשובות להגרי”ש אלישיב זצ”ל ח”א סי’ קנט, ושו”ת דברי משפט ח”ד).

ומסיק שם "דלהרמב"ם והרמ"א וכן נקטו האחרונים להלכה אין צריך בכה"ג קידושין אחרים ואפי' אם הוא טוען שהוא מקפיד צריכה גט ומשום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הרי שאין לחוש לזה שכל החיים יחיו בלי קידושין אולם מטעם אחר צריכה להודיע לחתן שהרי מן הדין אין לה כתובה הכובה שהוא כותב לה אין לזה ערך נמצא שהם חיים בלי כתובה" וכן דן שהרי זה רמאות וגניבת דעת

מעניין, כי בקובץ תשובות ח"ד (סי’ קנה-קנו) יש מו”מ בין הקהילות יעקב לבין הגרי”ש אלישיב בענין דומה, ושם העלה הגרי”ש אלישיב אפשרות כי אולי מאחר שודאי לא לא יוודע לו גם לאחר זמן, א”כ מום זה נחשב ל”מום של ידיעה” וממילא מאחר שלא יוודע לו אין לאשה צורך לומר לו. אלא שלא ניתן להקל עפ”י סברא זו כשהוא עצמו לא העמידה שם במבחן, והקל שם שלא לומר רק מפני סיבה נוספת שהיתה שם.

ראה עוד בשו"ת עין יצחק ח”א אבה”ע סי’ סז שהעלה שמצד קידושי טעות, ניתן לסמוך על שיטת הרמב”ם שכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה מקודשת. וגם התוס’ שחולקים סוברים כי הוא ספק קידושין א”כ יש כאן ספק ספיקא וניתן להקל שלא לומר לבעל בשעת הדחק. אולם מצד השהייה ללא כתובה כתב העין יצחק שהיא חייבת לומר לו משום שלא מגיע לה מאתים.

גם בשו”ת רב פעלים (אבה”ע סי’ ב’, שם נשאל ע”י אחד מקרובי משפחתה של הכלה שידע כי היא אינה בתולה, האם הוא מחוייב לגלות או לא) כתב כי יש ספק ספיקא כנ”ל, לכן: “לענין הלכה בנידון השאלה דידן הנזכר כבר עשיתי ס”ס והוא מתהפך, ולכן כיון דאם יגלה הדבר לבעל יהיה מזה קטטות ומריבות, וגם בזיון משפחה, ואפשר שיוולד מזה רעות הרבה, הא ודאי יש לסמוך על ס”ס הנזכר ולא יגלה לבעל כדי לעשות קידושין מחדש, ואע”ג דנוגע דבר זה לממון בשביל מאתים ותוספת כתובה דלית לה, ועיין בב”ש ואחרונים, מ”מ השתא לא ניתנה לגבות, ומי יודע אם תבא לידי גביה אח”כ, ועכ”פ יודיע זה הקרוב לה ולקרוביה שאם תבא לידי גוביינה תמחול המאתים ותוספת כתובה, ולא תגבה אלא מה שיעלה לה כפי הדין”. אמנם השאלה שם עוסקת באדם אחר שיודע שהיתה בעולה והוא גרם להטעות את הבעל כפי שנראה שם, ולאחר כמה חודשים חשש שמא נהג שלא כהוגן. אולם מדבריו נראה שגם האישה בדיעבד גדול אינה צריכה לספר לו אם היא מחליטה שלא תשתמש בגביית הכתובה הזו שלא מגיע לה.