שאלה:
שמתפללים בחצר בית הכנסת האם נחשב כמו בתוך בית הכנסת
לגבי תפילה מעין שבע
תשובה:
הכרעת פוסקי זמנינו, שעתה שקובעים את המקום הפתוח כמקום תפילה לתקופה, זה נחשב מנין קבוע שאומרים בו ברכה מעין שבע, כך פירסמו רבים מרבני השכונות והקהילות השונות, וראה בזה משנה ברורה בסי' רסח סע" כד טעם הדבר. כל שכן כאשר זה נעשה בחצר בית הכנסת הקבוע.
יש להעיר, 1. הט"ז שמובא במשנ"ב ס"ק כד סימן רסח , חולק עליו המטה יהודה עייאש. וכן נקט ביביע"א חלק ט סימן קח בהערות על ספר אור לציון
2. גם בדעת הט"ז יש מפרשים שהוא דיבר דווקא במקום שהוא מיוחד לתפילה ולא לשאר שימושים, ולפי זה חצרות של בית כנסת נועדו לעשות בהם שאר שימושים, אם כן וודאי שאין להם דין בית כנסת. – ראיה לדבר , משנ"ב ס"ק ב סימן קנד, שם מבואר שאפילו מתפללין קבוע אם עדיין עושים שימושים של חול זה חצר לכל דבר, אם כן איך יקרא בשם "בית כנסת"?!
3. לגבי חצר שסמוכה לבית הכנסת, יש מהרי"ט מפורסם שכתב בתור "חומרא " לדון אותה כבית כנסת, אך לא דיבר לקולא לברך
מה גם שלא דיבר בחצר שייעדו אותה לשימושי חול
4. נוסף לכך יש מצריכים ספר תורה גם כן עם תיבה בצורה קבועה, יעויין בחזון עובדיה שבת חלק א עמוד שעד בהערה
5 . וכיוון שלא עושים ספק ספקא בברכות
כיצד מורים לברך בחצרות?! [ולקיצור הדברים לא כתבתי את המקורות שלא עושים ס"ס]
ויש להוסיף 6. לא דומה לדברי הט"ז שדיבר על מקרה שיש יריד וברצונם לקבוע שם מניין בצורה קבועה כל זמן שמתרחש יריד, מה שאין כן במקרה של הקורונה אף אחד לא רוצה ומעוניין להתפלל בחצר ועושים זאת באין ברירה, ופשוט שמצד המתפללים לחזור לבית הכנסת הסמוך לעולם! – אז מה שכתבתם "כל שכן חצר בית כנסת" להפך הוא, שבגלל שהבית כנסת שמם וסגור זה מראה על חוסר ברירה!
הנושא הזה שהזכרת שאולי צריך לייחד את המקום לתפילה מבחינת קדושת המקום לא הבנתי, הוא לא מוזכר במשנה ברורה ולא ראיתי לא מקור לעת עתה, וגם בסברא אינני מבין מה הקשר בין הנושאים, ובעצם כל בדריך כמעט נגזרים מכח הסברא הזו, שאכן ראיתיה באמת במכתבו של הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א.
אכן סברא יפה. ומכל מקום רק לחדד שאני לא זה שפסק הלכה זו מעצמי אלא כך היתה הוראת רבני הערים והשכונות בעת הזו, כפי שפירסמו ברבים.
הסברא שאני כתבתי שצריך לייחד, אני הדגשתי לך את המקור , מטה יהודה עייאש סימן רסח, וכן בחזון עובדיה חל א ע"מ שעד בהערה.
ומה בכך שלא ראית במשנ"ב את זה, וכי כל התורה שם?!
ורבני שכונות שהורו כן השאלה בעצם עליהם, אחרי מה שכתבתי כאן, אלא אם כן נראה דחייה לדברים.
הט"ז בא לומר חידוש בנושא של "קביעות" , שגם לתקופה של מידי פעם זה קבוע, אך לא בא לומר סברא שאפשר לומר את זה בחצר!
וכן המשנ"ב שהעתיק דבריו כוונתו לומר חידוש בעניין קביעות , ולא לומר שכאילו "כמו שביריד אפשר לפתוח מניין אז גם בחצר בית כנסת" ,
7. הגע עצמך אפילו מה שאומרים היום בבתי כנסיות זה חידוש מפני שאנחנו נמצאים בעיר ואין סכנת מזיקים! ואין לך אלא חידושו!
אם אפשר לענות לטענות אחד אחד , תודה.
כוונתי כפי שכבר התכתבנו בשאלה אחרת, לא כל דעה חולקת נהיית ספק ברכות.. אם הדעה המקובלת וכפי שזה בא לידי ביטוי במשנה ברורה שאפילו לא הביא חולקים, היא כך, אין ספק ברכות.
אינני אומר שאין מקום לחלוק, אבל ודאי מי שרגיל ללכת אחרי פסקי המשנה ברורה אין עליו שאלה.
אני שב ואומר, אם המקום קבוע לתפילה אינני רואה סברא למה צריך שזה יהיה דוקא בית, ודוקא להקדישו לבית כנסת, אינני מבין סברא וגם לא ראיתי מקור, והוא אשר אמרתי.
ממילא גם אין לומר אין לך בו אלא חידושו, ככל שהחילוק אינו מחלק…
1. אם בחרת מלהתעלם מהמקורות שכתבתי בהודעה הראשונה , אין מה להתקדם. [ועם כל הכבוד להבנות שלך, יש עוד גאונים בעולם]
2. גם למי שהולך לפי המשנ"ב לא יעזור לו, כי הסברתי שהמשנ"ב בא לחדש בנושא "כמה זה קביעות" , שלא צריך שיהיה קבוע כל שבוע אלא אפילו פעם בכמה זמן זה כמו יריד אפילו ששם זה מידי פעם
– אבל לא בא לומר המשנ"ב שאפשר לומר במקום שהוא לא בית כנסת! זה שהוא כתב יריד, זה כי שם היו מסדרים להם מקום להתפלל. לא סתם חצר זמנית.
אני לא מבין אותך עידן. כל מה שאתה כותב, מבוסס על השיטה של הרב עובדיה יוסף בענייני ברכות.
כבודו במקומו מונח, אבל זו שיטתו ושיטת יחיד, ורק הוא החמיר כך בענייני ספק ברכות להקל.
הרי אין שום קשר בין כל מה שכתבת בסעיפים 1-4 (שזה באמת מוזכר אצל הגרע"י) לענייננו, וכל טענתך מתבססת בעצם על השיטה – שלא כל הפוסקים מקבלים אותה – שאין עושים ס"ס בברכות.
ובפרט שכבר רבים הפוסקים שכתבו על כך והתירו בפירוש במצבים כאלה, וביניהם האגרות משה, המנחת יצחק ועוד ועוד,
ובפרט שלדעת האר"י נהוג להגיד תמיד בלי קשר למקום שבו נמצאים.
אז נכון שדעת הגרע"י כך, אבל עם כל הכבוד – יש מספיק דעות לסמוך עליהם שהורו לומר מעין שבע.
ובהערה – שיטת הגרע"י עצמו היתה לסמוך על רוב הפוסקים נגד יחיד. זה בדיוק המצב פה, רק שהוא בעצמו היחיד.
לכבוד "היהודי הפשוט". אם אינך מבין אותי , על כיוצא בזה נאמר "אם רק הוא – מכם".
1 ראשית כל, ספק ברכות להקל זה לא המצאה של הרב עובדיה, אולי תפתח את הספרים של הרב עובדיה ותראה שזה כלל שהובא בא בגדולי האחרונים כגון "מכתם לדוד פארדו ושדי חמד" (אבל שלא פותחים בפנים חושבים שזה חידוש של הרב עובדיה) ועוד, וכן כף החיים נוקט בדרך זו וכן בן איש חי נוקט בדרך סב"ל.
2. אל תאמר "אין קשר" כי זה כל אדם פשוט יודע לומר, נראה אותך יודע לדחות את דבריי.
3. מה אתה מביא ראיה בכלל ממנחת יצחק ואגרות משה כאשר הם נוקטים כמו המשנה ברורה שברכה לבטלה זה איסור דרבנן כדברי התוספות עיין סימן רטו במשנה ברורה.
4. ומה שכתבת בפרט לפי רבנו האר"י, אם אתה מקובל , לא כולם כמוך מקובלים
5. ומה שכתבת בסוף ששיטת מרן הרב עובדיה לסמוך על רוב , זה הוכחה שלא למדת את דבריו, שבענייני ברכות הוא כותב מפורש שלא סומכים אפילו על רוב , עיין חזון עובדיה ברכות ומאור ישראל
סוף דבר הכל נשמע לא הוספת כלום בדבריך.
מה שכתב ידידנו עידן הכל בטוב טעם ודעת, ואין מה להוסיף הרבה, אלא כל אלה שלא לומדים יבי"א ושאר ספרי רבינו הגדול, יודעים לצייץ רק מספרי קיצורי פוסקים ומסתמכים עילהם, ודו"ק.
מסכים, גם אני מקפיד מאוד ללמוד בספרי יקרי ערך אלו.
אגב, חשוב לעיין, שפעמים שגדולי אשכנז נשאלים בשאלה ועונים כולם פה אחד על פי איזה משנ"ב במקום זה או אחר (ועל לגדולתו של החפץ חיים אין צורך בכלל לדבר שהוא מגדולי ישראל של הדורות הקודמים), ובעצם מציגים את זה כאילו זה "רוב הפוסקים" וכולם באו מאותו מקור!
אז צריך לבדוק בפנים בשביל להבין מה זה רוב, אם הרבנים נתנו כמה נימוקים , או כל אחד כיוון כך מדעתו הרחבה לשני…
, וכמובן הכל בדרך לימוד בלי להמעיט בערך של אף אחד ואף צד. ואין שום משהו מכוון כנגד מישהו.
ואדרבה, אני חשוב שהוספתי הרבה נופח מעבר לתשובה שנענתה לשואל ככה שכולם יכולים לעיין ולהחכים. בהצלחה.
השאר תגובה