שאלה:
נשאלתי בנוגע לראובן שקנה בדמים עליה לס"ת, ואחר איזה ימים בא לשלם ואמרו לו שחבירו כבר שילם לו על חובו. האם חייב עדיין ראובן ליתן לבהכ"נ משום אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט?
וחשבתי לפטור, חדא דחבירו נתן במקומו, וחבירו לא קיים בזה מצות צדקה אלא פרע חוב חבירו גרידא. ועוד דאף ראובן הוי כקונה חפץ מן השוק, ותדע, דאילו מוסד צדקה מוכרים שולחנות ובא ראובן וקנה אחת אין זה מדין צדקה אלא ככל מקח וממכר, וא"כ אם חבירו שילם על זה אין ראובן חייב, וכן הדין בלוקח עליה לס"ת. ועוד יש מקום לחלק בין עלות העליה במכירה פומבית, דמה שהיה מוכן לשלם המציע הקודם זה מדין מקח וממכר אבל מה שהוסיף יש לזה דין צדקה, עיין בזה בספר באורח צדקה עמ' קסח-קסט. ועוד יש לדון אי אמרינן אמירתו לגבוה בצדקה בהכ"נ, עי' קצה"ח ואחיעזר.
תשובה:
שלום וברכה,
דבריך נראים נכונים ונכתבו בטוב טעם ודעת, כיאה לת"ח הגון כמוך.
חג שמח!
