שאלה:
שאלה קצת מורכבת ומסועפת בנושא איסור הנאה ממלאכת שבת:
אני מבין שאסור לפתוח חבילת טישו סגורה בשבת. מה הדין כאשר מישהו פתח את החבילה במזיד, ומישהו אחר השתמש בה לנקיות מצואה אחר שעשה צרכיו בשבת. האם העובדה שכעת הוא נקי אך ורק בגלל השימוש בנייר הטישו באיסור- ויכול לומר דברים שבקדושה מצד זה שכעת גופו נקי, היא בעצם הנאה ממלאכת פתיחת הטישו במזיד בשבת? או לכל הפחות מצווה הבאה בעבירה?
ולפי זה, אם כל זה נעשה באופן בעייתי ואסור- האם ברכותיו לבטלה ולא יצא ידי חובה כלל ואז ממילא ההבדלה שעשה לבטלה- ולכן אסור בעשיית מלאכה אפילו במוצאי שבת כי למעשה נחשב שעדיין לא עשה הבדלה כלל?
האם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בנושא זה?
תשובה:
שלום וברכה
הגזמת לגמרי… ברור שכל מה ששאלת זה כבר משהו עקיף מאוד ולא רלוונטי…
הנושא שאכן יש לדון בו, הוא האם אכן אסור להשתמש בטישיו מחמת שהוא נפתח באיסור [לא כל פתיחה היא באיסור, רק אם הפתיחה היתה על החריצים באופן שנעשה פתח נאה, או שקרעו על האותיות, יש בזה בעיה], ולמעשה יש להתיר, כיון שלא נעשה שום דבר בגוף הטישיו אלא רק נעשתה הסרת מניעה.
מקורות:
ראה כאן את השיטות השונות בהסרת מונע בשבת.
כלומר, איסור פתיחת חבילת הטישו עצמו הוא אפילו מדאורייתא (מצד שמתקן כלי או מוחק אותיות), אלא שביחס לאיסור ההנאה ממלאכת שבת יש כאן הסרת המונע בלבד.
הבנתי נכון?
האם יש הבדל בין סוגי חבילת טישו (לעניין עשיית/תיקון כלי או לחילופין לעניין חיתוך/מחיקת האותיות):
הבדל בין חבילה גמישה או ממש קופסת טישו יותר קשיחה?
האם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בנושא זה?
אני לא יודע אם זה דאורייתא כיון שזה אולי מקלקל, תלוי בנדונו של הביאור הלכה בסי' שמ, אבל בכל מקרה הגדרת נכון לענין ההנאה. אין הבדל בין החבילות.
האם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בכל נושא הדיון הזה?
לא
השאר תגובה