שאלה:
שלום רב.
במידה ומקפידים לבשל מאכלים פרווה בסירים שאינם בני יומם…אין צורך להחזיק בבית סירים המוגדרים פרוה. נכון?
דבר נוסף. בבישול בסיר שאינו בן יומו בעזרת כף עץ. כף העץ צריכה להיות פרווה?
תשובה:
שלום וברכה
הצורך בסיר פרווה במקרה כזה יהיה בשני אופנים: לבני אשכנז לא מבשלים לכתחילה אפילו בסיר שאינו בן יומו, כאשר המטרה לאכול את אותו פרווה עם חלבי. 2. אם מטגנים בצל לבד, אף שהמטרה לערבב אותו אחר כך כמובן, אפילו שהוא נחתך בסכין פרווה על צלחת פרווה, עצם הטיגון בסיר הופך אותו להיות כמו המין שאליו שייך הסיר ולא מועיל לזה בן יומו, כיון שמחמת החריפות הטעם מושבח אף שזה לא בן יומו. בדין זה השני גם בני ספרד מקפידים, ואין להקל להם אלא במקום הפסד מרובה [בני אשכנז מחמירים גם במקום הפסד].
יום נעים.
תודה על התשובה.
ברור שהכוונה היתה להחזיק סירים ב"צד" בשרי, וכשאינם בני יומם לאכול התבשיל כפרווה לא מעורב בחלבי.
לפי מה שרשום בהערה 2, כל בישול בסיר בצד בשרי נניח, אף שאינו בן יומו שמטוגן בו בצל הופך את המאכל לבשרי??
ומה דין כף עץ בערבוב בשאינו בין יומו.
נכון הבצל נהיה בשרי. לגבי כף עירבוב תלוי תמיד בדין המאכל.
תודה על התשובה.
מדובר על טיגון דווקא של בצל?
אשמח לקבל מקור לזה
כל הדברים החריפים, כמו שום בצל ויש אומרים גם לימון ולפעמים מלפפון חמוץ, מקבלים טעם בחיתוך גם מסכין שאינו בן יומו, וכן בטיגון באופן הנ"ל, זה מבואר בשו"ע סי' צה, ויש בענין זה הרבה מאוד תשובות באתר, תכתבי בחיפוש דבר חריף.
השאר תגובה