שאלה:
שלום רב,
אני שואל את כבוד בית ההוראה שאלה שמטרידה אותי חודשים ארוכים ולא מצאתי את הפנאי לשאול אותה, מרוב כמות השאלות שצצה ועולה לי בשש השנים האחרונות כבעל תשובה.
אני ב"ה נוהג לקנות בלי נדר יין משובח לכבוד שבת קודש. היין אינו מבושל.
לצערי רוב ככל הסובבים אותי כולל אשתי לא זכו עדיין לגלות את האמת וללכת בשביליה.
אני מנהל אורח חיים מאוד לא פשוט לצד אישה חילונית ושני ילדים קטנים, וקורה שבארוחות שבת, או אשתי או משפחה מורחבת המארחת אותנו בשבת וכוללת אנשים שומרי שבת (ברמה זו או אחרת) ולצערי גם מחללי שבת בפרהסיא, שמוזגים לעצמם מן היין או לפחות מזיזים את הבקבוק בעת פינוי השולחן וכו'.
ניסיונות שלי לפנות אני את הבקבוק, או למזוג ישירות לכוס מבלי להביא את הבקבוק לשולחן עלו לא יפה ואנשים כולל אשתי נעלבו מאוד ויודעים גם את הסיבה.
בשורה תחתונה, שאלתי היא לגבי איך יודעים האם המחלל שבת בפרהסיא אוסר את היין, שהרי הרב הגאון אופיר מלכה שליטא, הזכיר כמה וכמה פעמים בשיעוריו שרק אם אותו אדם יחלל את השבת בפני כל אדם ללא סייג, אפילו בפני רב חשוב וכד', רק אז היין נאסר (וגם זה רק אם ממש שכשך את הבקבוק ולא אם סתם הרים והניח מהשולחן לשיש וכו'.
יוצא שיין רב נזרק, אני שותה כוס-שתיים והשאר נשאר וחבל, ויש פה בל תשחית, אומנם כשזורקים משהו שנאסר אין בל תשחית להבנתי הדלה, אבל כאשר אדם רוכש יין יקר בידיעה שממנו ישתה כוס או שתיים והשאר יזרק, הרי שלא באמת אפשר לומר שאין בל תשחית, אמת?
מודה לכם מראש,
בברכת חודש אלול טוב ומבורך!
תשובה:
שלום רב.
למעשה כל עוד לא מזג מהיין לעצמו או לאחר, היין מותר בשתיה אפי’ אם בודאי המחלל שבת הזיזו והסירו מהשלחן ולא נאסר אא”כ נגע ביין עצמו או מזג מהבקבוק שאז כל הבקבוק נאסר.
באופן כללי הייתי נמנע ככל שניתן מקונפליקטים מסוג זה, נראה לי שעדיף לוותר על היין ולא לפגוע חלילה באשה או בבני משפחה אחרים.
בהצלחה רבה מאוד.
מקורות:
א. כיון שהיה הפקק סגור אין זה נאסר כמו שכתב השו”ע סי’ קכ”ד סעיף כ”ה וחכמת אדם כלל ע”ו ס”י, ואף אם מניד דרך הילוכו אין היין נאסר שאין זה דרך ניסוך, כמו שכתב הט”ז קכה,יג.
ב. אף אם היה פתוח ונגע בבקבוק היין ממש, כל עוד לא שכשך את הבקבוק אין היין נאסר כמו שכתב השו”ע קכד,יח. וכתב הש”ך שם ס”ק מ”ג וז”ל ‘ולכן אני תמה על קצת המחמירים ומפסידים ממונם של ישראל לאסור יין ע”י שנגע העכו”ם בכלי בלא שום שכשוך ולכן נראה שאין לחוש כלל וכל שכן לדידן דשרי’, וגדר שכשוך אינו בהזזת היין בעלמא כמו שכתב הגר”א קכד,מב שהטיית היין לא נחשב שכשוכו ונאסר שפיכת היין על ידי הגוי רק משום כחו, ובחזו”א נא,ד כתב שנשיאת כובא אינה נחשבת שכשוך, ולכן בסתם הזזת יין אין חשש שכשוך כלל.
ג. אף אם יש לחוש שמא שכשכה הכלי עם היין וכתב השו”ע שם בסעיף י”ז שבכה”ג היין נאסר, וכל הצד לאסור זה אולי שכשך בכוונה את הבקבוק לא תוך כדי הזזתו, ולזה אין לחוש היום שאין עובדי ע”ז, ועוד דמבואר בסי’ קכ”ד- כ”ד שמגע גוי ביין ע”י דבר אחר שלא בכוונה לא אוסר, וכתב הרמ”א שם דבזה”ז שהאומות אינם עובדי ע”ז כל מגען מקרי שלא בכוונה, ועפי”ז כתב הדג”מ (הביאו הפת”ש סק”ג) דאפי’ אם הגביהה את היין ושכשך נמי שרי דהוי מגע ע”י דבר אחר שלא בכוונה (אלא שכתב להתיר מכח זה רק במקום פסידא, וצ”ב הטעם),
ועוד דמבואר בשו”ע סי’ קכ”ט-א’ שאם הניח גוי לבד עם יין אין לחוש שניסכו ואפי’ שהה זמן רב שהגוי ירא בכל שעה עתה יבא ויראני.
שוב מצאתי כדברינו בשו”ת להורות נתן ח”א סוף סי’ ל”ט.
ומלבד כל זה עיקר הדבר שמחלל שבת אוסר יין בנגיעתו אינו ברור שאמנם כך כתב הב”י סי’ קי”ט בשם הרשב”א, וכן פסק בשו”ע בסי’ קכ”ד-ח’ ובש”ך ריש סי’ קכ”ד הביא כן מרבינו שמשון והמבי”ט והרדב”ז (לגבי קראים) וכן העיקר להלכה, מ”מ יש שמצדדים להקל בזה כיון שכל הטעם לאסור סתם יינם הוא שלא יבואו להתחתן עם בנותיהן ובמומר זה לא שייך (חי’ חת”ס לסי’ קכ”ד ויד יהודה סי’ ב’ סק”ט, וגם החזו”א יו”ד סי’ ב’ אות כ”ג כתב שלא ידע מקורו של הרשב”א).
ובפרט במחללי שבת בזמנינו דלדעת החזו”א ביו”ד סי’ ב’ דינם כתינוקות שנישבו יש להקל טפי (משנה הלכות תנינא חי”ב ל”ו).
