שאלה:
בסד
מדוע לא לקבל את הקרבןצשל הקיסר אם קרבן בעל מומ לא מחוסר איבר קשר על גבי המזבח? מקור: אבל נ"ל דאינו כן, ע"פ דיוק ל' הש"ס7 (בסיפור דקמצא ובר קמצא), דכאשר שלח הקיסר קרבן לישראל להקריב ע"ג המזבח, הרי "בהדי דקאתי שדא בי' מומא בניב שפתים ואמרי לה בדוקין שבעין, דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא" (ובפרש"י: לדידהו לא הוי מומא להקריב לגבוה בבמה דידהו אלא מחוסר אבר). ומדיוק הלשון "ולדידהו לאו מומא הוא" (ולא — "לאו פסול הוא" וכיו"ב), משמע, דגם אצל ב"נ הפסול דמחוסר אבר הוי מפני השם ד"בעל מום"8, אלא דאצלם רק "מחוסר אבר" נחשב "בעל מום" (וכשאינו חסר אבר נחשב תמים), משא"כ לדידן גם "בדוקין שבעין" הוי מומא.
תשובה:
הכוונה היא שהגויים לא רואים בכך פסול ומקריבים, אבל אין הכוונה שגם ישראל מקריבים כך קרבנות של גויים.
בסד
אם גוי שולח קרבן בעל מומ האם הוא כשר למזבח?
פסול.
כתוב כשר בעל מומ, ורק מחוסר אבר פסול?
לא הבנתי היכן זה כתוב? בגמרא שם רק כתוב שהגויים כך מאמינים אבל היהודים לא מאמינים כך, ולכן עשה בר קמצא ברשעותו מום כזה שלא יאפשר להקריב את הקרבן, באופן שהגוי לא יבין מדוע לא הקריבו אותו, כי מבחינתו הוא לא בעל מום.
השאר תגובה