שאלה:
שלום לכבוד הרב!
אשמח לדעת מה נחשב למעלה גבוהה יותר, לימוד תורה-כי ה' ציווה או לימוד תורה לשם יחוד קודשה בריך הוא ושכינתה בשם כל ישראל?
תשובה:
שלום רב
כיון שאנחנו לא ממש יודעים את סודות הקבלה, תלמד כי כך ה' ציוה וזה הכי טוב שיכול להיות. כמו כן הכוונות האלו אינן סותרות. כלמצוה עושים כי ה' ציוה ובפועל המצוה פועל זיווגים עליונים, שאלוט משמעויות רחוקות מאיתנו וגבוהות של אופני השפעה רוחנית בכל העולמות, וחלילה לבוא למחשבת הגשמה בענינים אלו.
לכאורה אולי אפשר לומר שזה כפועל יוצא, כלומר שאם לומדים כי ה' ציווה אזי ממילא גורמים לשם יחוד הקב"ה עם השכינה ורק צריך כוונה נוספת לכוון שהלימוד הוא בשם כל ישראל?
אתה מדבר דברים שאינך מבין בהם… אני לא מבין הרבה יותר, ולכן אני גם נמנע מלעסוק בכך… נתרכז בתורת הנגלה ושם יש לנו עוד הרבה מה לעשות.
לעצם הענין, הסיבה שהמקובלים מכוונים לזיווגים אף שהם נעשים בעצמם, היא משום שהאר"י ז"ל כתב שכאשר אתה יודע לכוין את הנעשה על פי מעשיך ההשפעה היא פנים בפנים, וכשאינך יודע היחא במעלה פחותה של אחור באחור. אבל הידיעה אינה דיקלום של לייחד שם וכו', אלא באמת לדעת את חילוקי הזיווגים שמותיהם ועניניהם לימוד עצום וגדול שרק מתי מעט יודעים אותו.
אוקי הבנתי, תודה!
רק אשמח לדעת :1.לפי דברי הרב, האם עלי להמשיך לומר 'לשם יחוד קודשה בריך ושכינה' לפני הלימוד, כי עד היום הייתי אומר את זה, כי זה מופיע בדף של ה'יהי רצון' של לפני הלימוד אזי יש גם את הלשם יחוד הזה. האם לחדול מלומר בגלל קוצר הבנתי בעניין זה?
2.ובעניין יתר המצוות (מלבד לעניין הקבלי) האם כאשר אדם מכוון 'כי ה' ציווה אותי לעשות כך וכך' לכאורה זה מעלה יותר גדולה מאשר שאדם שיודע את טעם ומצווה ובגלל זה עושה, הלא כן? (כך לימדוני עד היום.. אולי זה טעות בהבנתי?)
1. אין צורך לומר.
2. אין סתירה בין הדברים. ודאי שלא עושים בגלל הטעם אלא בגלל שה' ציוה, אבל ידיעת הטעם היא העמקה בתוכן המצוה, קירבה לבורא עולם, וגם מצות תלמוד תורה.
השאר תגובה