שאלה:
שלום וברכה לרבנים הגאונים שליט״א
אם אפשר להאיר את עיני בדבר פשוט
אני עוסק בענין הנוגע להלכות שבת.
ובדרך אגב,התקשתי בדבר פשוט מאוד,אבל אני לא מוצא הפתרון,ואני בטוח שכבר דנו בזה.
ומכיון שלא הביישן למד,לכן אני פונה לכבודו שליט״א
• כידוע ישנן שתי מחלוקות, בין רבי שמעון ורבי יהודה.
מחלוקת ראשונה : בדבר שאינו מתכוין.
שר״י אוסר !
(ולכאורה איסור זה הוא רק ״מדרבנן״-כדמשמע הלשון ״אסור״, ולא אמרו ״חייב״-כלשון הגמרא (בביצה כ״ג)
(ואם יש לכם עוד הוכחה לזה אשמח-ולכאורה כך מדוייק גם מדברי התוספות-שבת מ״ב ע״א-ד״ה אפילו)
-אבל רבי שמעון חולק,ומתיר לגמרי,דבר שאינו מתכוין (אם אינו פסיק רישא)
ב. מחלוקת שניה : במלאכה שאינה צריכה לגופה
שרבי יהודה מחייב חטאת
ורבי שמעון פוטר (אבל אסור מדרבנן)
•פרט נוסף :
לגבי דבר שאינו מתכוין,אביי ורבא דאמרי תרווייהו ״מודה רבי שמעון בפסיק רישא״
-לכאורה היה אפשר לומר,שאפילו בפסיק רישא-האיסור הוא רק ״מדרבנן״,ולא מדאורייתא.
שהרי כך משמע הלשון ״מודה״,שרבי שמעון שווה לרבי יהודה-ומכיון שרבי יהודה אסר ״דבר שאינו מתכוין״ רק ״מדרבנן״-אז ״בפסיק רישא״,שרבי שמעון מודה לו לרבי יהודה, האיסור יהיה רק ״מדרבנן״!
•אך אין זה נכון !
כמבואר במשנה ברורה,בסימן ש״כ ס״ק נ״ב.
וכדמוכח הכי מהסוגיא בשבת ק״ג,כאשר הגמרא שאלה : למה התולש עולשין לאכילה או לבהמתו,אינו חייב,אלא א״כ תלש כגרוגרת או כמלא פי גדי ? הלא ראוי שיתחייב אפילו ״בכל שהוא״,משום ״יפוי קרקע״(דהיינו מלאכת חורש-מסתמא) !? שהרי מודה רבי שמעון בפסיק רישא !?
-והרי כאן בברייתא,מדובר על ״שיעור כל שהוא״ כדי להתחייב חטאת,ולא רק על איסור דרבנן !!
•עוד פרט
מתי רבי שמעון מודה שחייב ״בפסיק רישא״?
זה רק בתנאי שיהא ״ניחא ליה״-כגון בארעא דידיה. אבל היכא דלא ניחא,כגון בארעא דחבריה-אז פטור.
והטעם שמחייב רבי שמעון בפסיק רישא הוא, משום שנחשב כמתכוין ! וכמבואר ברש״י (סוכה ל״ג ע״ב בד״ה והא מודי)
•שאלתי ובקשתי :
הלא ההגדרה של ״אינו מתכוין״,היינו שאינו מתכוין כלל לעשות את הפעולה השניה,כגון ״הגורר מיטה כיסא וספסל,שאינו מתכוין לעשות חריץ״ ואעפ״כ,כאשר זה ״פסיק רישא״,כגון שהמיטה כבידה,שבודאי יעשה חריץ,אז הוא יתחייב חטאת,אפילו אליבא דרבי שמעון.
-אם זה כך,כיצד ייתכן שרבי שמעון פוטר, במלאכה שאינה צריכה לגופה (ומטעם שהאדם לא התכוון אל תכלית המלאכה-כמו במלאכת המשכן)
הלא סוף סוף,בכל מלאכה שאינה צריכה לגופה,יש כאן לפחות ״פסיק רישא״ !
שהרי האדם מתכוין ממש לעשות את ״פעולת המלאכה״,אף אם אינו מתכוין ״לתכליתה״
ובמקרה ״דניחא ליה״ היה ראוי שיתחייב חטאת גם אליבא דר״ש !?
[לדוגמא : החופר גומא בבית שהיה צריך בלא״ה לעשות גומא כדי לבנות הבית,אלא שעכשיו לא חפר למטרה זו,אלא מפני שהיה צריך לעפרה,כיצד ייתכן שהוא פטור לרבי שמעון מפני שזו ״מלאכה שאינה צריכה לגופה״-הלא יש כאן לפחות ״פסיק רישא״!?]
תודה מראש על תשובת כבודכם הרם
(אם אפשר במהירות אשמח מאוד)
בכל איחולי ברכה והצלחה בכל מכל כל
תשובה:
שלום רב
אם הבנתי בקצרה אתה שואל למה כל מלאכה שאינה צריכה לגופה תהיה אסורה מן התורה מדין פסיק רישא. אם צדקתי, זו שאלתו הידוע של בעל הערוך השלחן, וראה כאן מה שהשיב.
