שלום לכבוד הרבנים,יישר כוחם,תודה רבה על זיכוי הרבים.
יש לי דבר שאני עדיין לא הצלחתי לסוף דעת חכמים בנוגע למושג 'פסיק רישה'.כמה שהבנתי מכמה וכמה ספרי הלכה ופוסקים,המושג הזה 'פסיק רישה' מובא בגמרא בתור מקרה שאדם רוצה לחתוך את ראש התרנגול כדי שבנו ישחק עם הראש אך לא מתכוון להרגו בהכרח,זאת אומרת התכלית של המעשה היא לא על מנת להרגו ואם היה אפשר לשחק בראשו בלא להרגו היה עושה כן,כי אין כוונתו בהריגה,וזה הובא כמשל לנמשל שאדם עושה פעולה המותרת בשבת וכתוצאה מכך נעשית פעולה אסורה מן התורה בדרך אגב מהפעולה האסורה. באחד הספרים הביא דוגמה : אדם שפותח את המקרר על מנת להוציא מאכל,והאור במקרר נדלק כתוצאה מפתיחת המקרר.
מה שלא הבנתי הוא כך: פה הקדים פעולה המותרת לפעולה האסורה שנעשית מאליה כהדלקת האור,זאת אומרת פתח את המקרר בפעולה מותרת,ונעשתה פעולה אסורה,אבל בדוגמה שחכמים מביאים הקדים פעולה אסורה של הריגה לפעולה הרצויה,זאת אומרת שהוא קודם עשה פעולה אסורה של הריגה ואח"כ מקווה לעשות בה תכלית אחרית,השאלה הנשאלת איך הדוגמה של חז"ל מתיישבת עם פעולה מותרת שנעשית מאליה פעולה אסורה,והרי עשה קודם פעולה אסורה,ורק אח"כ רוצה לעשות בה פעולה מותרת?
תשובה:
שלום רב
סדר הפעולות לא רלוונטי. הנושא הוא כך: בהלכות שבת יש כלל ש"מלאכת מחשבת אסרה תורה", ולכן פעולה שנעשית ללא כוונה מותרת מהתורה. אולם אם מלאכה זו נעשית ב"פסיק רישא", לומר הוא אמנם לא מתכוין לפעולה [לפעולה! לא רק לתוצאה! כלומר הוא כלל לא מתכוין שהעוף ימות, לא רק שאין לו בכך צורך, להלן נבאר יותר], ואף על פי כן הדבר אסור מהתורה, משום שפעולה זו מוכרח שתעשה, אין אפשרות להסיר את ראשו של התרנגול בלי שהוא ימות… ומשום כך נחשב הדבר כאילו נעשתה הפעולה בכוונה תחילה. ממילא, לענין הנקודה הזו לא משנה סדר הפעולות, העיקר שלמרות שלא היתה כוונה לפעולה, היא אסורה מהתורה כיון שהיא בהכרח נעשית.
ענין דומה יש הנקרא "מלאכה שאינה צריכה לגופה", שם האדם מתכוין לפעולה, והיא בהכרח נעשית, ואף על פי כן היא אסורה רק מדברי חכמים! וזאת כאשר יש לו תכלית אחרת בעצם הפעולה, למשל, חפירת בור אסורה מהתורה כשיש צורך בעצם הבור, אבל מי שחופר בור לתכלית אחרת – הוא מעוניין בעפר, זה נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה שאסורה רק מדברי חכמים. וכאן החילוק הוא מאוד דק, בעריפת התרנגול, אתה אמנם לא מתכוין שימות, אבל כיון שהוא בהכרח מת ואין לך תכלית מסוימת בהריגתו, הדבר אסור מהתורה, ואילו כאשר אתה מתכוין שימות, אבל יש לך תכלית אחרת בהריגתו, זה כבר רק מדרבנן. תתעמק בדברים כי הם דקים להבנה.
מקורות:
ראה הקדמת הערוך השולחן להל' שבת.
