בס"ד, שלום.
איזו מידת לחץ של צורך להתפנות.
אוסרת אמירת דברים שבקדושה.
הנחת תפילין וכו'.
תודה
תשובה:
שלום רב
ראשית צריך לדעת, שאף שהנצרך לנקביו אינו רשאי לומר דבר שבקדושה וללמוד תורה, או אפילו לקיים מצוות מעשיות, בדיעבד עלתה לו המצוה, ואפילו הוא בגדר איסור בל תשקצו ואינו יכול להעמיד עצמו 72 דק', ולא החמירו באופן זה אלא לענין תפילת שמונה עשרה ובמקרה שהתחיל באיסור. לגבי עצם הדין קשה לתת הגדרה מדוייקת, באופן שרגילים ללכת להתפנות יש חיוב לעשות זאת. כשהתחיל בהיתר הוא תמיד רשאי לסיים זאת. כאשר מדובר בברכה עוברת מותר לברך [כמו ברכת רעם]. ראה שו"ע סי' סי' צב סעי' א.
