שלום וברכה ושבוע טוב,
שאלתי כאן באתר המופלא הזה לפני כמה שבועות – לגבי הסחת דעת שלא בזמן סעודה, ואמרו לי כאן שאם אדם הולך לבית הכסא – אין זה נחשב הסחת דעת ואינו צריך לחזור ולברך למשל על שהכל או משהוא אחר. אך יש בעיה של זמן של ברכה אחרונה.
שאתי היא, למשל אם אני שותה מים ומברך שהכל, לפני השינה וברכת שמע וכו'. והולך לישון עד הבוקר. מתי זה נחשב הסחת הדעת? והאם שינה נחשבת הסחת דעת? אולי זה גם תלוי בשינת קבע או עראי?
אני יודע, שאם אני יוצא מהבית לחדר המדרגות ושוהה שם כדי לומר שלום עליך מורי ורבי, זה נחשה הסחת הדעת וכשאכנס שוב לבית, אצטרך שוב לברך לפני שאשתה או אוכל, ולפעמים אני אכן מתנהג כך בשביל לצאת ידי הספק ולהסיח הדעת כדי לחזור ולברך.
שאלתי היא, כאמור, מתי נחשבת הסחת הדעת בשינה, הרי אני לא יוצא מהבית לחדר המדרגות, וא"כ האם אני צריך לברך שהכל בבוקר כשאני שותה תה או קפה? ומדוע?
תודה רבה מראש.
תשובה:
שלום רב
שינת קבע [על מיטה] נחשבת הסחת דעת, וכפי שכתב בשו"ע סי' קעח סעי' ז, וראה משנה ברורה שם ס"ק מח, אבל אדם שנרדם על השולחן על ידו, זה לא היסח הדעת. לגבי יציאה לחדר מדרגות מקורה נחלקו הדעות, שכן מחד גיסא הוא עדיין תחת קורת גג אחת, ומאידך יש שינוי בבעלות על המקום, ביתו הפרטי שייךלו וחדר מדרגות משותף לכל השכנים,בשו”ת בצל החכמה ח”ו סי’ ע נקט שזה לא נחשב שינוי מקום, וכן כתב באור לציון ח”ב פרק יב סעי’ טז, ואילו בס’ שמירת שבת כהלכתה פרק נד ס”ק כז כתב בשם הגרש”ז אויערבך שיציאה לחדר מדרגות מחייבת ברכה נוספת, כיון שיש שינוי בבעלות על המקום [חדר מדרגות משותף לכל השכנים], לכן עדיף לברך שוב שהכל על משהו אחר, ואם אין – לא לברך פעם נוספת.
אגב, ההנחה כאילו כל עוד אתה ער אין היסח הדעת היא גם לא מדוייקת, אדם שסיים אכילתו ופנה לגמרי לדברים אחרים ושכח מהענין ודאי נחשב כמי שהסיח דעתו, מה שדיברנו הוא רק באופן שאדם רגיל לשתות כמה פעמים תוך כדי לימודו והוא כל הזמן עוסק בלימוד וכיוצא בזה. קשה לתת גדר מדוייק וגם זו סיבה לברך מיד כפי שהצענו.
