שאלה:
בדברים ה' :[יא-יד מופיע: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱ‑לֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
שאלה היא מדוע בהמה יותר חשובה מגר ובאה לפניו בסדרי העדיפויות בפסוק הנ"ל?. כידוע על הריגת גוי (חף מפשע ושומר 7 מצוות בני נח) נאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך, ואפילו אם ישראל הרגו בשגגה גולה על כך (ראה רמב"ם: הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ה, ג) שזה וודאי יותר חמור יותר מהריגת בהמה שיהיה חייב עליה בנזיקין בלבד.
אם כן למה בנוגע למלאכה בשבת הדין יהיה שונה והתורה מבכרת את הבהמה על הגוי?
תשובה:
שלום רב
אינני חושב שהתורה הקדימה את הבמה משום שהיא חשובה יותר… אלא משום שיש כאן בתורה שני דינים שונים: חיוב שביתת בהמתו הוא בכלל חובת השביתה של האדם עצמו, והיינו, שמלבד עצם זה שהוא עצמו שובת ביום השבת, עליו לדאוג לכך שגם ילדיו עבדיו ובהמותיו ישבתו בשבת. שביתת האדם וביתו. מלבד זאת יש חיוב נוסף שאותו גר ישבות ביום השבת, חיוב זה אינו מכלל שביתת האדם אלא חיוב המוטל על הגר, ולכן, תחילה סיימה התורה עם חיובי האדם עצמו ואחר כך הזכירה שביתת גר.
אם אכן זה חיוב נפרד לגר ואינו קשור לישראל, אזי למה נכתב "גרך אשר בשעריך" (והכל בלשון המכוון לחיוב הישראל עצמו [שלך] ולא בחיוב נפרד), שהרי התורה יכלה לנתק את הישראל ולנקוט בלשון כללית "הגר" אשר בשעריך בלי לקשור את זה לישראל?
לעניות דעתי זה אולי המקור בתורה לכך שהישראל אינו חייב מיתה על הריגה של גוי. היתכן?
החיוב המוטל עליו הוא משום שהסתפח לעם ישראל אבל לא ליהודי מסויים.
ועל הריגת בהמה?????
אמנם ההוראה כללית אבל ההפניה מכוונת לכל יהודי ויהודי אישית שכן הפסוק נאמר בלשון "לך" – לא- "לכם", מכאן שאמנם הגר מבחינתו הסתפח לעם היהודי אבל מבחינת הישראל החיוב מוטל על כל אחד באופן אישי!…כך יוצא מלשון הדברים!
השאר תגובה