שלום רב נכבד- לפני 3 חודשים נכדי עבר ניתוח וביום הניתוח הייתי בסערת רגשות ואמרתי בשיחת טלפון לידיד דתי "אם יעבור הכל בשלום אני לא נוסעת יותר בשבת" אכן תודה לאל עבר בשלום. אבל אני לא מצליחה לעמוד בזה ופעמיים נסעתי בשבת. אותו ידיד הלחיץ אותי ואמר שלא בסדר וחלילה יכול לקרא משהו משהוא וזה על מצפוני כי גם במחשבה או אמירה זה נדר. שאלתי האם זה נדר ? אם כן כיצד אתירו? אודה לתשובה. תודה
תשובה:
שלום רב,
אמנם הנוסח הזה לא נאמר בלשון נדר או שבועה, אולם גם קבלה טובה שאדם מקבל על עצמו יכול להחשב לנדר כפי שנפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' ריד סעי' א'). לכן קבלה כזו נחשבת לנדר. ואם את נוסעת בשבת מלבד האיסור החמור של חילול שבת, יש גם איסור נדר. הבעיה היא שנדר כזה לדעת רוב הפוסקים וכן דעת השולחן ערוך לא ניתן להתירו משום שהוא נדר שלא לעשות עבירה.
תרשי לי רק להוסיף נקודה נוספת. הרגע שבו היית במצוקה, הנכד עובר ניתוח, ואת יושבת בבית וליבך בתוך חדר הניתוחים בתווקה ובתפילה שהניתוח יעבור בשלום. את פונה לבורא עולם ואומרת לו, אנא ממך סייע לי במצוקתי ואני מקבלת על עצמי דבר שהוא בנפשו של כל יהודי משך כל הדורות – שמירת השבת. שעליה נאמר "כי אות היא ביני ובינכם" כלומר, אות וסימן בין בורא עולם לבניו היהודים. ולאחר שהנכד ברוך ה' משתחרר מבית החולים, את מנסה להסיר מעלייך את החובה שאת חייבת לעשות למענו ככל יהודי אחר (מלבד הקבלה האישית)??!
אני מבין את המצוקה שלך, ואת ההרגל שהורגלת לנסוע בשבת. לי ברוך ה' אין כל קושי, מעולם לא הורגלתי לנסוע בשבת. אבל אני מבין היטב את הקושי לשנות את ההרגל, זה ממש לא פשוט. אבל אולי אדרבה, קחי את המקרה האישי הזה כמנוף וכמניע להפסיק לנסוע בשבת, למרות הקושי, חז"ל כבר אומרים לפום צערא אגרא – כגודל הקושי כך גודל השכר.
הרבה הצלחה ורוב נחת מהנכדים
תודה כבוד הרב לשאלתי.
השאר תגובה