למדתי שצריך לתת צדקה לעני לפי מה שהוא היה רגיל לפני שהתרושש. כלומר שאם הוא היה עשיר והיה רגיל לרמת חיים מסויימת צריך לתת לו עד כדי אותה רמה. לעומת זאת בבא קמא דף ז. בשאלתו של רבה הוא אומר "אילמא דזיל ארעתא דכולי עלמאודידיה נמי זל בהדייהו, אפילו פורתא נמי לא ליספו ליה", כלומר שאם היה עשיר אז עד הוא לא עני לא נותנים לו מעשר עני. האם זאת סתירה?
תשובה:
שלום רב
אין כל קשר בין הנידונים: הדין שהזכרת בתחילה אמור באדם שכבר נעשה עני, ואין לו כסף או רכוש כל שהוא, והשאלה כמה כסף צריך לתת לו, ובזה אמרו אפילו סוס לרכב עליו וכו'.
בגמרא בב"ק הנושא הוא האם במקרה כזה שהקרקע נהייתה זולה ולא משתלם לו למוכרה הוא נחשב עני, או שהואיל וגם עתה היא שווה כמה מיליוני דולרים טובים הוא עשיר [שים לב שמדובר בסיטואציה שנותן הצדקה אמנם יש לו כסף נזיל אבל הוא יכול רק לחלום על כזו קרקע…], אף שבפועל לא משתלם לו לממש את רכושו, ואם לא יממש אותו לא יהיה לו כסף לאוכל.
