כבוד הרב שלום
לא זכיתי להבין מדוע מצד אחד כתוב:
בילקוט יוסף תפילה א סימן צ' סעיף ט' – דין תפלה בצבור
לד. בית כנסת שחילקוהו לשנים על ידי מחיצה גבוהה עשרה טפחים, וחלק מהעשרה עומדים בצד השני, ורואין אלו את אלו, מצטרפים אלו לאלו למנין עשרה.
מצד שני כתוב:
בילקוט יוסף תפילה א סימן צ' סעיף ט' – דין תפלה בצבור
כט. צריכים כל העשרה המתפללים לעמוד במקום אחד. ואלו העומדים בחדר סמוך, אפילו רואים אלו את אלו, אינם מצטרפים למנין [ומכל מקום אם רואים אלו את אלו נחשבת תפלתם לתפלה בצבור]. ….
בכבוד רב
דוד
תשובה:
שלום רב
בס' ילקוט יוסף מבאר שם כוונתו היטב, שכיון שהמחיצה אינה עד התקרה אלא עשרה טפחים בלבד, לא אומרים "גוד אסיק" לחומרא לראות כאילו היא עולה עד התקרה, ולכן עדיין זה נחשב חדר אחד. והביא מדברי האור לציון ח"א סי' טו. עוד הוסיף שגם הבימה בבית הכנסת גבוהה עשרה ורחבה ארבעה והיא לא חוצצת כיון שהיא משימושי בית הכנסת, וכך גם לגבי מחיצה זו, והיא אינה נחשבת כמחלקת לשני חדרים שונים.
בהצלחה
