ראיתי באתר ילקוט יוסף –
http://www.yalkut.info/author/admin/page/73/
כמה שאלות..
רציתי לשאול איך מותר לקשור קשר על גבי קשר
"מותר לתת מים לצורך השבת בתוך תבנית הקוביות של מקרר חשמלי, או לתוך שקית ניילון, ולהכניסם בשבת למקפיא כדי שיקפאו המים ויהיו לקרח. [ולכתחלה נכון להחמיר שלא לקשור בשבת את השקית שבתוכה המים בשני קשרים, אלא יקשור קשר ועניבה על גבה, אך מעיקר הדין מותר אף לקשור ב' קשרים זה על זה]."
למה מותר לסגור -לפתוח מלחייה- האם לא מתקיים יותר מיום-שבוע?
סע' ז' "מותר להשתמש במילחיה שסוגרים אותה בהברגה"
למה אין בורר במשולש/מסנן?
סננת הנתונה בכיור, ונסתמה בשבת, מותר לנקותה מהליכלוך שנצטבר עליה, ולאחר מכן להחזירה למקומה. [ומותר להשתמש בשבת בכיור מטבח שיש בו מסננת, או משולש שבכיור שנותנים בתוכו פסולת, ואין בזה איסור בורר
האם מותר להרכיב אונבריסטה לתינוק. או להחזיר אם יצא את הקשתות שמחוברות עי תיקתיקים עפ"י הסעיף
מותר לחבר את הכובע של המעיל למעיל בחיבור הנעשה על-ידי רוכסן [ריץ'-רץ'], או לחצנים. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' סימן שא
האם להסביר את הערה 'ובלבד שלא יבטלנו' וכן המילים האחרנות על 'להקל בהמנעל ישן'
תשובה:
שלום רב
- דעת הרמ"א להחמיר בקשר על גבי קשר שהוא נחשב מעשה אומן, ראה סי' שיז סעי' א. אולם בברכי יוסף שם ס"ק א כתב שהמנהג במקומם היה להקל בזה, ולא חשו לכך אלא מיעוטא דמיעוטא, על פי זה כתב בילקוט יוסף שם שמעיקר הדין יש להקל והמחמיר תבוא עליו הברכה. מנהג בני אשכנז לאסור זאת כמובן כדעת הרמ"א, וראה בהרחבה שם בילקוט יוסף שגם בין גדולי הפוסקים הספרדים רבים החמירו ביניהם מרן הבן איש חי.
- לגבי פתיחה וסגירה של כלי בהברגה בשבת כשהוא עתיד להיות סגור לימים רבים נחלקו הדעות: בט"ז בסי' שיג כתב, שדוקא דבר העתיד להסגר ולהפתח בו ביום מותר, ולדבריו אכן יש להחמיר במלחיה, וראה משנה ברורה סי' שיג ס"ק מה שהביא דבריו להלכה. אולם בחזון איש או"ח סי' נ ס"ק י הקל בזה, וסבר, שכיון שלא מדובר בתיקון כלי ובנינו, אלא שכך הוא דרך השימוש בכלי, אין כאן בנין והדבר מותר גם כשהשימוש הוא לימים רבים.
- אין בורר של זבל מזבל, כיון שאין בכך ום תיקון, הכל מיועד לאשפה וכל הרצון אינו אלא שלא יסתם הכיור.
- כאשר הדבר לא נעשה באופן קבוע אלא כחלק מהשימוש מותר. ובלבד שלא יבטלנו הכוונה שלא להשאירו כך לעולם, אלא דוקא כשכוונתו להוציא לאחר זמן.
