שלו' רב
נשאלתי מאיש אחד שאמר בפסוקי דזימרא אז ישיר וכשהגיע למי כמכה וכו' סיים בטעות כמו שאומרים לפני שמו"ע והבחין בטעותו אחרי שאמר גאל ישראל. והשאלה 1. האם יכול לומר עוה"פ אמת ויציב או שכבר יצא יד"ח ברכה זו במי כמכה וכו' עד סוף הברכה שהרי אין כל נוסח הברכה מעכבת. [ואף שהמ"ב סי' ס"ז כ' דמכת בכורות נמי מעכבא וזה לא אמר מ"מ ע"ש שהק' ע"ז ונשאר בצ"ע למעשה] ואולי יש לדון בזה מצד דהוי כנתכוון שלא לצאת שהרי אילו היו מעוררין לו באמצע אמירתו היה בודאי אומר דלא ניח"ל לצאת בזה. 2. ואת"ל שיצא האם היה צריך להתפלל שמו"ע מיד אחרי זה.
תשובה:
שלום רב,
ראשית ברור בעיני שבאופן כזה שכלל לא היתה כוונתו לברכה אלא הוא פשוט חלם, וגם הנוסח שאמר אינו זה שתיקנו חכמים, אין כאן כלום והוא כמתעסק בעלמא, אולם גם לולי זאת, אמת הדבר שמבחינת מצות זכירת יציאת מצרים יתכן שדי במה שאמר כפי שציינת, אבל כאן יש ענין נוסף, שכאשר אדם טועה בברכה נחלקו ראשונים באיזה אופן יצא ידי חובתו בדיעבד, לדעת הרשב"א די בחתימה לבד, ולשאר ראשונים צריך שגם הפתיחה ועיקר הברכה יהיו כהוגן, וכן פסק השו"ע בסי' נט סעי' ב, וראה ביאור הלכה שם בשם הגר"א שפסק כהרשב"א. ומכל מקום כאמור נראה שגם לפי הרשב"א כאן אין ברכה כלל.
