הרהורי עבירה קשים מעבירה

האם אפשר לומר שהסיבה לכך שקשים הרהורי עבירה מעבירה הוא מפני שבעבירה עצמה (ביאה) חייב אחת על ביאה אסורה אע"פ שמכניס כמכחול בשפורפרת שוב ושוב, מה שאין כן הרהורי עבירה שחייב על כל שנייה ושנייה?

תשובה:

יתכן. אולם ביאור מעניין מצינו בדברי הראשונים:

הרמב"ן באגרת הקודש (פרק ה) כתב וז"ל: "אני רוצה לעוררך על עיקר גדול, ואמסור לך מתנה גדולה בסוד המחשבה היאך היא פועלת הצורה בדבר שהיא נתקבלה ממנו.

הנה רבותינו ז"ל אמרו (יומא כט א): הרהורי עבירה קשים מעבירה, ובמקום אחר אמרו (קידושין מ א): מחשבה רעה אין הקדוש ב"ה מצרפה למעשה חוץ מע"א, שנאמר (יחזקאל יד): למען תפוש את בית ישראל בלבם.

והנני מאיר עיניך בדברים סתומים באו בגמרא. הנה אז"ל (ויקרא רבה טז ד): בן עזאי היה יושב ושונה והיתה האש מלהטת סביבותיו, ורבי אלעזר יושב ודורש וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה רבינו ע"ה. ותצטרך לדעת כי כל אלו הדברים כוונה אחת להם, והנני מבאר:

כי מעין המים בהיותו נמשך ממקום גבוה למקום נמוך, יש כח להעלות אותם המים אל מקום אחר גבוה כנגד גובה המים שיוצאין ממנו. וכן ידוע לבעלי הקבלה כי מחשבת האדם היא ממקור הנפש השכלית שנמשכה מן העליונים, ויש כח במחשבה להתפשט ולעלות ולהגיע עד מקום מוצאה, ובהגיע אל המקור אז היא נדבקה בסוד העליון, שמשם נמשכת ונעשית היא והוא דבר אחד. וכשהמחשבה חוזרת להמשך ממעלה למטה, נעשה הכל כדמיון קו אחד ואותו האור העליון נמשך למטה בכח המחשבה שמושכת אותה למטה [ונמצאת שכינה למטה], ואז האור הבהיר נמשך ומתפשט באותו המקום שבעל המחשבה יושב שם. וכן היו חסידים הראשונים מדבקין מחשבתן בעליונים ומושכין האור העליון למטה ומתוך כך היו הדברים מתוספין ומתרבין כפי כח המחשבה. וזהו סוד השמן של אלישע עליו השלום וכד הקמח וצפחת השמן של אליהו". עכ"ל.

ומבואר מדבריו, שכאשר אדם מצייר בליבו מחשבת עבירה פועל הוא עי"כ קלקול בנפשו במקור העליון ביותר! ולזה הוא שהצריכוהו כפרה, לעיתים אף יותר מעצם מעשה העבירה הפוגם במקומות נמוכים יותר!