ישנן מדבקות צבעוניות שמסמנות את המקום בגמרא למי שלומד שם והן לרב בנויות לשימוש חוזר ולרב חצי שקופות או אטומות (מבחינת אם רואים) את הכתב מתחת לאות.
כמה שאלות בגין המקורות הללו:
1.האם מותר לאשכנזים להדביק מדבקה כזו בשבת כדי לסמן מקום בספר?
2.האם ניתן להסיר מדבקה כזו הקיימת בספר מלפני השבת?
3.האם אין בשימוש מדבקה כזו חוץ ממלאכת תופר גם איסור מוחק כדין שעוה שמוחקת חלק מהכתוב באופן זמני וגירודה הוא בגדר איסור כותב?
אני אשכנזי ואשמח לדעת את ההלכה האשכנזית בנושא.
תשובה:
שלום רב
כיון שהסימניות האלו מיועדות להדבקה והסרה כל הזמן אין בכך איסור קורע ומותר להסיר אותן בשבת, אלא אם כן הן מיועדות להשאר שם זמן ארוך. מטעם זה נראה שגם אין בכך איסור מחיקה, כיון שהן לא נעשות חלק מהנייר שתחתיהן היות והן מיועדות להשתמש בהן באופן זה.
מקורות:
ראה שמירת שבת כהלכתה מהדו"ח פרק כח סעיף ח.
למה לא נחשב כתופר, דהא פעמים שמשאיר יותר מעשרים וארבעה שעות?
כאן כנראה ההגבלה אינה 24 שעות, כיון שעל ידי השימוש התכוף זה מוגדר ככלי שכך שימושו ולא כחיבור של ממש.
במחילה מכבוד תורתו ומחילה על איחור התגובה.
מצאנו במשנ"ב סש"מ בביאור הלכה ד"ה "על הקלף" שמביא המשנ"ב את דברי השבות יעקב בעניין כתם שעוה שנפל ומסתיר את האותיות בספר האם מותר להסירו בשבת ואיך ומצטט את הב"ח וסיעתו שסוברים שאפילו רק מסתיר את האותיות הכתובות וחוזר ומגלה אותן הרי יש בכך מוחק על מנת לכתוב דאורייתא. ומצטט עוד את חידושי רבי עקיבא איגר שלא מסכים לב"ח אבל פוסק שאין להסיר את כתם השעוה מעל האותיות משום תיקון מנא. וממשיך להביא עוד את הפמ"ג שמצדד בב"ח. ומסביר המשנ"ב למעלה באותו מקום [למען הסר ספק] "כששעוה נוטף על קלף או נייר אין מתדבק כל כך והוי הכתב בתוכו כמאן מונח בקופסא" עכ"ל
וכבודו כתב שבמדבקות האמורות: "אין בכך איסור מחיקה, כיון שהן לא נעשות חלק מהנייר שתחתיהן היות והן מיועדות להשתמש בהן באופן זה."
לפי ענ"ד הנימוק הראשון נסתר על ידי נטיפת השעווה שמזכיר המשנ"ב שאין הנטף נעשה חלק מהנייר והכתב" ואף על פי כן חוששים להסירו המשנ"ב וכל להקת האחרונים שהביא בסימן זה.
לאור האמור בסעיף ש"מ בביאור הלכה הנ"ל מדוע לא יחשוש במדבקות הנ"ל לשימן כשמסתיר את הכתב ולגבי הב"ח וסייעתו הווי מוחק וכשמגלה את הכתב המטושטש בגלל צבע המדבקה הווי מוחק על מנת לכתוב או מתקן מנא כרב עקיבא איגר?
ואם בכל זאת מתיר המדבקות, יאמר כבודו מה שנא כתם שעווה ממדבקה לדין זה?
ועוד, האם אין לראות בכיסוי וגילוי האותיות פסיק רישא?
לתשובתו העמוקה אייחל
ושוב סליחה על האיחור בתגובה.
לדעת רבעק"א אין מה לדבר שזה מותר, אך גם לדעת הב"ח, יש הבדל גדול בין שעוה שהיא נדבקת ויש צורך להסירה על ידי חום וכו', לדבר שמעצם מהותו ניתן להסרה ומשמש לכך וכלל אינו נעשה חלק מהנייר, באופן כזה זה לא דיבוק שנחשב מחיקה. שעוה במקרה שאדם לא מקפיד על כך היא נשארת כמו כל ליכלוך אחר, כאן מדובר במשהו המיועד לזה.
1. אשמח לדעת מה מקור ההיתר שמצא כבודו בדעת רעק"א.
2. בסימן ש"מ לא מצויין הסרה ע"י חום אלא ע"י קיפול הדף והסרת השעווה על ידי כך והדבר היה מותר אלמלא החשש לדאוןרייתא שמביא הב"ח וסייעתו מדין מוחק על מנת לכתוב.
3. לפיכך החילוק שעשה כבודו אינו ממין הענין מה גם שהמקור שציטטתי אומר הפך ממסקנת כבודו.
4. לפיכך אם זה כל המקור להיתר של כבודו , כנראה יאלץ לאסור מאותו חשש דאורייתא או להביא נימוקים חדשים
1. לפי רעק"א שכל האיסור וא תיקון מנא, כל הבעיה היא רק כשיש תקלה כמו שעווה לא בדבר שימושי שכך הרגילות והוא מיועד לכך. 2. הסרת השעווה על ידי חום מתוארת בסי' לב שלגבי הנדון אם ספר תורה כזה נפסל או לא. אבל לנושא שלנו זה כלל לא רלוונטי. הדין שווה גם כשההסרה על ידי קיפול. 3. לפיכך החילוק הוא לענין ממש…
1. בתגובה אחרת באתרכם הוריתם: בנושא "סימון בספר בשבת באמצעות אטב או סימניות דביקות" כתבתם:
"אם הסימניות הופרדו מהנייר לפני שבת ודבוקות בספר רק זמן קצר, מותר להדביקן שנית בספר בשבת לזמן קצר".
כלומר מכלל הן אתה שומע לאו אם הסימניה שם הרבה זמן אסור להסירה בשבת.
אם הכוונה לקובעה עד שבת הבאה למשל אסור יהיה לקבעה. האם אני טועה?
2. כבודו כתב "הסרת השעווה על ידי חום מתוארת בסי' לב שלגבי הנדון אם ספר תורה כזה נפסל או לא. אבל לנושא שלנו זה כלל לא רלוונטי. הדין שווה גם כשההסרה על ידי קיפול" אם זה לא רלוונטי לנושא שלנו למה זה רלוונטי?
3. בחוט השני חלק א פרק כא סק"א כותב הרב קרליץ לאסור הורדת ריבה שהתייבשה על דף כתוב בשבת מתוך חשש לב"ח. כאן אין חשש "שדרכו בחימום" כך שכבודו מתבקש להביא חילוק אחר.
4. האם לא נכון יותר להגיד שבמקרה שסימניות כאלהנתונות בתוך ספר והזזתן מגלה את הכתוב יש בזה חשש לדאורייתא כפי שחשש הב"ח בשעווה והרב קרליץ בעקבותיו בריבה שהתייבשה?
הנושא של כמה זמן הוא עמום, והעיקר בזה הוא העקרון, האם מדובר בדבר שנעשה טפל לדף או בדבר שכך הוא שימושו. הסיבה שאופן ההסרה אינו רלוונטי, הוא משום שגם דיבוק כזה שיורד על ידי קיפול, כאשר מדובר בליכלוך הנעשה טפל ודבוק לדף יש בכך את החשש האמור. לגבי דבר של הגרנ"ק אני חוזר שוב ושוב על דברי, יש הבדל בין ליכלוך כמו שעווה וריבה לבין דבר שכך הוא אופן שימושו ולכתחילה הוא מיועד להסרה בקל וכו', אינני רואה בדבריך דבר חדש.
השאר תגובה