בעניין מחללי שבת בפרהסיא. אם חילל שבת בפהרסיא באיסור דאורייתא מתוך ידיעה שנכנסה השבת, והאמת שהיא אינה נכנסה, דטעה הוא, האם דינו כמחלל שבת בפרהסיא. דמדברי רש"י חולין ה ע"א שכתב שטעם דין זה הוא משום שכופר במעשה בראשית איך חילוק בין אם חילל בזמן שבת או לא בזמן שבת דעכ"פ הייתה פה כפירה במעשה בראשית. אולם מדברי הרמב"ם (שבת פרק ל הלכה טו) שכתב שטעם דין זה הוא משום שהשבת שקולה כנגד כל התורה כמו עבודה זרה, לפי זה כיוון שלא עבר על איסור (אע"פ שצריך לעשות תשובה- קידושין פב ע"א), אין להחשיבו כמחלל שבת בפרהסיא.
ובכלל דברי הרמב"ם הנ"ל לא הבנתי, דאיך למד דמטעם זה ששמירת השבת וע"ז שקולות כנגד על המצות דמכאן המחלל שבת בפרהסיא הוי מומר לכל התורה ודינו כעכו"ם, דהלא דין זה נאמר דווקא בפרהסיא ואילו שמירת שבת אפילו ביחיד הוי ככול התורה כולה.
תשובה:
שלום רב
חשבון מאוד נחמד, ואף על פי כן להלכה נראה שלא יתכן שאדם שלא עבר כל עבירה יחשב מומר מחמת מחשבה בעלמא, ברור שהעיקר הוא חומרת העבירה, אלא שרש"י מביא לידי ביטוי את חומרתה בכך שהיא מהווה כפירה במעשה בראשית והרמב"ם משום שהיא שקולה כנגד כל המצווה. בנוגע לשאלתך השניה, הרמב"ם רק בא לבטא את חומרתה של העבירה ולא לתת נימוק מדוייק לכך שאותו אדם נחשב כופר [וזה מבסס את מה שכתבתי קודם], וברור שעיקר הענין הוא שכאשר אדם מבצע עבירה כה חמורה בפרהסיא הוא נחשב מומר לכל התורה.
