ר' אלחנן וסרמן כתב בקובע"ה שברור לו שהקומוניסטים ברוסיה הם עמלק. האם יש בהם את כל הדינים שיש לעמלק (במקום שאין סכנה מתגובתם)?
תשובה:
שלום רב
מכמה סיבות אין מצוה זו נוהגת כיום: ראשית, אין לנו כל ידיעה כיום מי הוא עמלקי, גם דברי הגר"א וסרמן שהזכרת אין כוונתו שאכן הם האומה העמלקית שכן האומות כולם התערבו זו בזו, אלא שיש בהם ניצוץ עמלקי, דבר שאין לו משמעות הלכתית. מלבד זאת חובה זו לדעת רוב הפוסקים מוטלת על עם ישראל רק לאחר הגאולה השלימה, כפי שיבואר במקורות.
מקורות:
יחוסו של עמלק
עמלקי, הוא מי שאביו הוא מבני בניו של עמלק, אף על פי שאמו בת לאומה אחרת (מורה נבוכים ח"ג פרק נ). זאת, משום שכלל הוא בידינו, שקביעת היחוס אצל אומות העולם היא על פי יחוסו ומעמדו של האב, ואין משמעות ליחוסה של האם (מורה נבוכים שם, ע"פ קידושין סז ב ויבמות עח ב. וראה: גליוני הש"ס למהר"י ענגיל גיטין נז ב; שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רעב. אולם, ראה אהבת יהונתן הפטרת זכור [עמ' לב], שאף אם רק אמו עמלקית, מצוה להורגו).
חובת הציבור או חובת יחיד
המצוה להלחם בעמלק ולהכרית את זרעו, נחלקו בה ראשונים: יש סוברים, שהיא מצוה המוטלת על כלל הציבור, ואין כל יחיד ויחיד מישראל חייב בה (ראה: סהמ"צ לרמב"ם סוף מנין מצוות עשה; רי"פ פערלא ח"א עשה נט [דף רסא] בדעת הרס"ג). ויש סוברים, שהיא מצוה המוטלת על המלך (ראה: רמב"ן שמות יז טז; יראים סימן תלה; רד"ק שמואל א טו א; תועפות רא"ם על היראים שם בדעת הסמ"ג). לדעות אלו, הואיל וקיומה של מצוה זו הוא בדרך של מלחמה, הנעשית מעצם טבעה על ידי הציבור כולו ותחת הנהגתו של מלך, לא ניתן לצוות על כך כל יחיד מישראל (הר אפרים על המכילתא סו"פ בשלח. וראה חדושי הגרי"ז עה"ת [סטנסיל] אות קח, שאף הציבור אינם מחוייבים להלחם בכל עת, אלא על פי הוראת נביא). אחרים סוברים, שמלבד המצוה המוטלת על הציבור להלחם בעם העמלקי ולכלותו, יש חיוב לכל יחיד מישראל להמית מזרעו של עמלק, אם יזדמן לו הדבר שלא בדרך מלחמה (ראה: ספר החינוך, והר אפרים שם בדעתו; ישבב סופר סנהדרין [עמ' קעז וקפא]).
בזמן הזה
מצוה זו נוהגת לדורות, כל זמן שיהיו מזרעו של עמלק מצויים בעולם (ראה: סהמ"צ לרמב"ם מצוה קפז; ספר החינוך). בזמן הזה שעם ישראל מפוזר בין האומות, נחלקו בכך אחרונים בדעת ראשונים: יש סוברים, שהואיל ולא נצטוו ישראל להכרית את זרעו של עמלק עד שנכנסו לארץ ישראל ומינו עליהם מלך, עתה שגלו מארצם ופסקה המלוכה בישראל, בטל חיוב מצוה זו (ראה: יראים סי' תלה וסמ"ג ל"ת רכו, ותועפות ראם בדעתם; רי"פ פערלא ח"א עשה נט [דף רסב]. וראה הגהות מימוניות מלכים שם אות א, שלדעת הסמ"ג נאמרה מצוה זו רק לימות המשיח, ורדב"ז מלכים שם ה"ה שהקשה על דבריו). ויש סוברים, שמלבד החיוב המוטל על כלל הציבור להלחם בעמלק ולהכרית את זרעו, יש חיוב לכל יחיד מישראל להמית מזרעו של עמלק אם יזדמן לו הדבר שלא בדרך מלחמה [ראה הערה 9], וחיוב זה נוהג אף בזמן הזה (ישבב סופר סנהדרין עמ' קפב, בדעת ספר החינוך).
אכן, לאחר שסנחריב מלך ארם בלבל את אומות העולם, שוב אין ידוע לנו מי הם אותם המיוחסים לעמלק [ראה ברכות כח א; רמב"ם איסורי ביאה פי"ב הכ"ה], ולכן, בלאו הכי לא ניתן לקיים מצוה זו בזמן הזה (מנחת חינוך אות ה. וראה מערכי לב [להר"ר חזן] דרוש מג).
