בס"ד
שלום לכל הרבנים שליט"א
1.רציתי לשאול האם הכלל הנ"ל לספרדים נכון
סכין שאינה בת יומא וחתכו בה דבר חריף עם סכין בשרי הבצל לא נהיה בשרי ומותר לטגנו ישירות עם חלב או מחבת חלבית? וכן הפוך? כי אני מבין שזו מחלוקת אחרונים גדולה…
תשובה:
שלום רב
בדעת השולחן ערוך בזה יש סתירה כידוע, ובסי' צו סעי' ב נראה מדבריו שמחמיר בזה, ומשום כך נהגו להחמיר, כמבואר בבן איש חי שנה ב קרח סעי' יב שהקיל רק בהפסד מרובה. לכן האמירה שהדבר מותר לכתחילה ודאי מרחיקת לכת, אולם בהצטרף ספקות נוספים יש יותר מקום להקל בזה לספרדים.
דעת הגר"ע יוסף זצ"ל שאם הסכין בו נחתך הבצל לא היה בן יומו בשעה שהתבשל בו החלבי יש להקל בזה לספרדים. אולם, אם הוא נטרף על ידי בשר וחלב, גם אם אחר כך עברו ימים רבים ועתה הוא אינו בן יומו בשעה שחותך בו בצל יש להחמיר כמבואר בשו"ת יביע אומר ח"ח או"ח סי' מג.
חיפשתי שם ביביע אומר ולא נמצא
לכאורה לפי הרב עובדיה זה נ"ט בר נ"ט שמותר לכתחילה לעשותו
עיין היטב בתשובה, היא ארוכה אבל זה מופיע.
לכבוד הרבנים,
למה זה לא מותר לכתחילה הרי מפורש בברור בשו"ע סעיף א' לעניין צנון או סלק שזה רק בסכין בן יומו או שאם הוא לא בן יומו ואינו מקונח. שם מובא ביש אומרים דעת ספר התרומה שסובר שגם סכין שאינו בן יומו ומקונח בעייתי. ידוע הכלל של סתם ויש אומרים הלכה כסתם. בסעיף ב' מביא שכן ההלכה לבצל, שום וכרישין.
אז מדוע אין זה לכתחילה? אם מדעת הבן איש חי אז מובן הדבר אבל אין זה מרחיק לכת.
תודה רבה
בשו"ע כידוע יש בכך סתירה ואין דעתו ברורה די הצורך, ומכאן דברי הבן איש חי.
כיון שמדובר כאן בדבר קר הדבר החריף בשביל לאסור צריך לעשות שלשה פעולות הא' להפליט הב' כיון שמדובר כאן בנ"ט בר נ"ט (הבשר בסכין והסכין בחריף והחריף בחלב) החריף צריך לחזק הטעם עד כדי שנחשב כטעם ראשון והג' להשביח את הטעם הפגום לטעם לשבח כיון שמדובר כאן באינו בן יומו
והנה בשתי הפעולות הראשונות ספק בכלל אם הדבר החריף פועל אותם והוא תלוי בשני הפירושים ברש"י שם בחולין קיא שלפרוש הא' הטעם ש"צנון שחתכו בסכין שחתך בה בשר אסור לאכלו בכותח" הוא מפני שעל הסכין יש שמנונית ולפרוש ב' הוא מפני שאגב דוחק הסכין וחריפות הצנון הצנון בולע
והתוספות שם השוו דבר חריף לבישול ולכן הקשו על מי שסובר שדגים שעלו בקערה שמותר לאכלן בכותח לאו דוקא עלו אלא אף תבשלו מדוע אסור דבר חריף בסכין אם מותר בישול ותירצו שעל הסכין יש שמנונית והשלחן ערוך פסק שעלו לאו דוקא וה"ה נתבשלו וא"כ העיקר לשיטתו לפי התוספות כפרוש א' ברש"י וחבר אמר לי שהפר"ח כותב כן ופוסק להקל אף בבן יומו שהעיקר כפרוש א' ברש"י
ואף אם מחמיר השו"ע ולכאורה הוא בתורת חומרא כפרוש ב' הנה יש מחלוקת מה נקרא דבר חריף שדינו כצנון (להבליע ולהחשיב כטעם ראשון) אם רק מה שאמרו חכמים או כל הדברים החריפים ומ"מ בזה נפסק ודאי שכל הדברים החריפים שווים לצנון ולא כדברי רבינו יחיאל
אבל עדין יש מחלוקת אם לפעולה השלישית להשוות פגום לשבח אם מה שאמרו בע"ז "חורפא דחליתיתא מחליא ליה שמנוניתא" האם דוקא חלתית שהוא מנקב בני מעים ומשמעות הרמב"ם להקל
וכן נראה לכאורה פשט דברי השלחן ערוך "צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו או שאינו מקונח אסור לאכלם בחלב וכו' ויש אומרים דהוא הדין לאינו בן יומו והוא מקונח" וסתם ויש הלכה כסתם
וא"כ לכאורה בפשטות יש להקל בזה
הנדון בזה רחב משום שיש סתירות בדברי השו"ע, ואחרונים רים נקטו בדעתו לחומרא, ראה פמ"ג ויד יהודה ועוד, וע"ע בן איש חי פ' קרח, אמנם כאמור הגר"ע יוסף הקל וציינו לדבריו ובכלל דבריו דבריך.
השאר תגובה